(this page was automatically-translated from Hebrew . to read the original article please press on “hebrew” key on upper left corner or click here:Judgment )

Magistrates Court in Tel Aviv – Jaffa

TA 46423-03-11 Hudra v. Hamami

To Judge Rahamim Cohen

Prosecutors
One . Jacob Hudra , ID 059 637 058
Two . Maple lily , ID 24.95141 million
Three . Marcel Dery , ID 052 149 820
Four . Moshe Deri , ID 51,006,492
Represented by Attorney Aaron Cohen  adv. Jonathan Sassi Golan

Against

Defendants
One . Ezra Hamami , ID 005 116 710
Two . Shlomo Hamami , ID 005 116 728

Legislation cited:
Contracts Law (General Part) , 1973 : Section in Chapter

Represented by Attorney Amir Ivtsan and Ronit Distnik

Judgment

an action relating to the cancellation of an agreements in relation to compensation for construction defects and space in apartments .

Plaintiffs 1 and 2 and the plaintiffs 3 and 4 by dwellings in the built defendants 1 and 2 as ” Naveh – David ” in Ramla (hereinafter – the Project ) . After receiving the plaintiffs filed apartments , along with a number of tenants ( total of -123 plaintiffs ) filed a claim against the defendants for construction defects , missing spaces in apartments and more.

On 8/18/2000 , a ruling (partial ) relating to the plaintiffs in which it was held that the defendants make various amendments to the apartments, the defendants to pay damages to the plaintiffs in respect of construction defects and that the defendants to compensate the tenants in respect of areas lacking apartments .

This judgment the defendants filed an appeal to the Supreme Court ( CA 7396 / 00 ) . Defendants appealed against their pay compensation in respect of land and housing shortage in respect of various defects as well as the obligation to make repairs. Purchasers filed a counter-appeal . Appointed on 28.03.2001 , the according to the decision of the Registrar of the Supreme Court, an arbitrator who shall decide all disputes between the parties .

On 26/3/2002 the arbitrator announced that he was resigning his post. And on 05.13.2002 the case was returned to the regular track of appeal. On 08/12/2002 , the Supreme Court decision to return the case to the District Court on the grounds , partial ruling does not allow appeals were heard without completion. Pesikta rendered by the District Court on the basis of partial decision eliminated. The findings of partial decision not canceled .

District Court entrusted the work of completing the judgment in the hands of Justice protects Altuvia .
Once the writing decision in the District Court , the parties submitted to the Supreme Court , in addition to writing original appeal , additions to this Appeal and new decisions relating granted by protective Altuvia Honor .

On 04.09.2007 to the judgment of the Supreme Court appeal. The end result is that each pair of plaintiffs entitled to a total of over 100,000 ₪ compensation.

But during the proceedings described above, in part, the plaintiffs signed the ” compromise agreements ” in front of the defendant 1 . Apparently , according to these agreements , prosecutors 1-2 waived all claims for consideration of ₪ 9800 , on 16.12.2004 and demand 3-4 waived all claims for consideration ₪ 9,500 , on 20.11.2005 .

Brought before , the plaintiffs seek a judgment declaring void or Cancel Settlement Agreements and want to order that judgments regarding the plaintiffs enforceable , collection and realization of fully offset by amounts paid to them. In addition, the plaintiffs seek to establish that the agreements do not apply to the relationship between them and claimed two judgments therefore enforceable matter , collection and realization of fully against the second defendant . Alternatively, the plaintiffs seek to establish that the agreements do not apply to the judgments relating to compensation for ” derecognition space ” area secured and that the ruling regarding compensation for withdrawing the land is enforceable collection and realization of the defendants.

Discussion

The validity of these settlement agreements stood before various courts , which failed to give effect to the parties’ consent judgment alleged , but also refrained from ruling regarding the effect of the agreements.

Plaintiffs refer to several flaws , they argue , the process of engagement in the Settlement Agreement . Prosecutors allege err, error , coercion , exploitation , negotiation and contract compliance and lack of good White Settlement Agreements contrary to public policy . Alternatively the plaintiffs claim that the agreements do not apply to the judgments relating to compensation for withdrawing the flat surface area which was promised that the ruling regarding compensation for withdrawing the space enforceable collection and realization of the defendants.

After studying all the evidence contained in the court file and heard the parties investigations and testimonies impressed I am convinced that the Settlement Agreements do not touch some of the judgments relating to derecognition areas .

Circumstances of different tenants signing settlement agreements by the defendants , were also a source of conflict and debate between all the different actions involved . On 14.3.2001 given by the District Court in Tel Aviv , President ( ret.) Uri Goren , an injunction prohibiting the defendants to appeal to homebuyers directly but via the same – power . According to defendant ‘s argument , compromise agreements were signed Unlike an injunction .

Brought before it to cancellation of Settlement Agreements entered into by the parties. Terms of the agreements , a settlement agreement may be canceled , like any other agreement , with proven circumstances indicating a defect would willingly defect hysterectomy , according to one of the grounds listed in section B of the Contracts (General Part) Law, 1973 .

I am convinced that in both cases ” was created in the hearts ” of the plaintiffs ‘mistake’ about the subject of the Agreement . More I am convinced that the Settlement Agreements suffer most basic flaw – the lack of agreement in relation to the inclusion of compensation related to the missing area apartments .

I am convinced that the first defendant made ​​representations to the Plaintiffs thereunder settlement agreement relates to severance in respect of building defects and missing areas that this representation was the basis on which the plaintiffs relied When I agreed to the compromise agreements .

This conclusion is supported by evidence that the plaintiffs have stated and testified that they were told by the defendant 1 , the amount of the settlement includes only compensation for construction defects and that in relation to meters missing the apartments, they will pay the awarded them in court , if awarded . These testimonies were reliable and dependability.

Plaintiffs 1 and 2 stated that ” Hamami told us that we will receive the compensation for withdrawing the area as stops by the court .”

Plaintiff first testified that only after the Supreme Court ruling regarding the missing foot understood that under the first defendant ‘s claim , waived his rights in this regard to the compromise agreement . He contends that ” for Hmtrz’ of the apartment that was not our agreement ,” and that during the meeting which was signed settlement agreement claimed one ” gave us realize we had the funds that come to us for defects and for Hmtrz’ because it comes in court ” (p. 32 Protocol ) . And later :

” H. , But you had a settlement agreement .
The . Sues two testified about defendant first , that ” he signed us about NIS 9800 and it said … it was solely under construction deficiencies … not about Lmtrz’ ” (p. 46 of the transcript) that claimed one misled them explicitly (p. 47 of the transcript) .

Sues 3 stated , “We realized that in any case the compensation for the land we missing that is promised us the words,” If you win the appeal I promise on my honor that you will get the compensation first Hmtrz’ ( blank area ) and that the agreement signed by only touching the purposes Cross-examination was on her account and testified that defendant first told her husband that “You have nothing to be afraid of it foreign territory ” after being asked so plainly (p. 83 of the transcript) and told them, ” separately and you will get the first ” (p. 84 of the transcript) .

Further testified that ” the area we had to tell him to write , but he said it orally ” (p. 87 of the transcript) that ” it is safe ” (p. 88 of the transcript) . Ms. Dery testified that sought regarding the territories inserted agreement but given the promises made by the first defendant waived that (p. 89 of the transcript) .

4 Plaintiff stated that ” are where the promise … that if the tenants will claim the subject area , the Supreme Court then the Heat pay me like everyone else ” ( Article 15 of the affidavit dated 09.01.2008 ) .

4 position also demands that his cross-examination on his account again that was promised to him by the defendant 1 , receive compensation for missing areas as awarded by the Court and the Prosecutor four words : ” He swore to me ” (p. 105 protocol) .

All plaintiffs stated in their affidavits were studied in relation to the promise , that the compensation for the missing areas not part of the compromise agreement .

Defendant first stated that ” … there is no basis for the claim that I mentioned to any of the claimants in CA that will receive additional compensation for” derecognition Space ” and were not any oral agreements between us who have not found their expression in a written agreement ” (Article 10 of the affidavit ) .

Also claimed one suspect on the affidavit and reiterated that , prosecutors made ​​clear that this compromise agreement includes , in which he give both damages for construction defects and the lack of compensation for the land .

The testimony of one defendant not impressed reliably. Defendant first avoided answering questions about the issues that arose during his meetings with prosecutors. This is evident in the Bible testimony in general and in particular when asked directly whether plaintiffs waived compensation for missing territories :

” Mr. Cohen : … Let’s look at Mr. Ezra , I do not believe you if you say you talked to them about the area at this time so I do not believe you told them they deserve a hundred thousand shekels are waived , it can not be … So let’s tell me the truth, or you have not spoken at all about the area and tell them it’s just the deficiencies , or promised them the land ,
Up , Mr. A. . Heat : We talked about everything,
Cohen : or promised them the land give them then by the Supreme Court ruling .
A: We talked about everything, the defects on the surface and that the settlement agreement was signed .
Q: But this version is not giving all instances , it is not your deposition .
Hon Cohen waived ninety thousand shekels ? You say ?
A: Sir, as I sat ,
Hon Cohen : They gave up ? You say ?
A :: I agreed with them on this issue in a comprehensive manner , including territories , including
I do not know his calculation , I know,
Q: Suppose it is true then they gave up ninety thousand ₪ ?
As we know, ” too big a gap between the price worth the price agreed defect raises a question of desire ” ( D. Friedman , N. Cohen , contracts, Volume II , page 700 ) . Difference between the amount of the claim and the amounts , the defendants agreed to pay a 1 under Settlement Agreements , strengthens the plaintiffs’ version that the agreement was not signed , when they fully understand these rights are waived .

It seems that this matter also can not ignore the background which preceded a settlement. The defendants appealed to approve the settlement agreements protective Altuvia honor judge District Court which , refrained from force of a judgment in the Settlement Agreement .

The defendants appealed to the Registrar of the Supreme Court for approval of settlement agreements that are part of this portfolio are approved . Then, also the subject of this portfolio agreements were approved by the Registrar of the Supreme Court, which ruled that the ashram and that has eliminated the approval of the other agreements were approved :

” … There is no place at this time to approve the compromise … and that point I decided that even if I , the right of the parties to accept a compromise with the respondents in this proceeding and that the participants – their power to prevent this right , without deciding other results can be such action both in contract and in the area of ​​ethics ; , and even if I let that do not matter a court order preventing such arrangements , if the fact that it was currently under appeal , and if the respondents’ argument – I do not overwhelming her – that appellants agreed to a compromise , they did their own accord and free will ; even so , on the basis of these assumptions , has eliminated the decision. so, since respondents did not found the court the complexity of the matter and the fact that such agreements prior approved – eliminated ; that the parties dispute exists regarding the nature of consent given , and that there were legal proceedings surrounding agreements such rendered. situation , the duty of the party – and editor – Dino inform the court regarding this situation . this particular relevance to this case, which are factual arguments regarding the quality of the consent given and scope ; claims this is not the place to resolve them within the framework of the appeal stage , especially after the case returned to the Supreme Court … in this situation there is no escape from the determination that the respondents have not brought before the court the full picture of the situation – to say the least – and in any case there is no compromise to approve different arrangements … “(CA 7298 / 00 , decision of 02.14.2006 ) .

And appeal against this decision is determined as follows :

” But our affairs , took place earlier set of circumstances which required special attention of the Registrar was requested to approve the compromise arrangements brought before him . Editing background is associated with compromise arrangements between entrepreneurs and the other tenants , which led intervention in judicial instance at least two occasions . Context of the District Court of entrepreneurs order judgment to avoid turning the occupants not using their lawyer and in a different context , later overturned the district court settlements approved and criticized the methods of conduct the parties in terms of an attorney and a client and an attorney for his friend , and added the decision of the Court of appeal for review of Yu ” Chairman of the ethics Committee of the Bar Association . Against the conduct of past settlement agreements presented to the Registrar for approval were loaded with special complex and requires special courts of the ashram was requested to ensure proper agreements not only them but also in terms of the circumstances of their preparation . To provide the Registrar on those matters worth examining special in this regard , was the appellants to state his details on the previous proceedings related to a settlement that formed the subject of resolutions and satisfy him that the time arrangements were obtained while respecting ethical rules require appeal to the opposing litigant through their attorney , and that the circumstances of their preparation integrity in other ways . Appellants have failed in this regard , Mshtzigo the arrangements before the Registrar without any indication on the preceding background . In light of previous disputes arose between the parties concerning the ways of achieving a compromise agreements with tenants, was on the appellants to refer their request previous procedural moves , and persuade that this time the arrangements were achieved while respecting the law and ethics . This is not done , and thus violated the duty of good faith discussions , the law applies to them as … ” ( OCR 2236 / 06 , Heat v. Ohayon et al , judgment dated 05.06.2006 ) /

To sum up , having increased by defendants to approve the Settlement Agreements prior proceedings and convinced that there is no approval plaintiffs waive compensation for land shortage , the time has come to establish that the plaintiffs did not consent to waive compensation for the territories missing in their apartments and Settlement Agreements Although valid , but they refer to a component of compensation for construction defects only.

Hereby given judgment stating that the Settlement Agreements , Appendices A and B to the action , do not apply to the plaintiffs ‘ right to compensation or any other right in respect of the territories missing “or” disposed of space “for plaintiffs.
5,129,371
54,678,313 In addition, the defendants would pay plaintiffs , jointly and severally , court costs of $ 2,500 ₪ and legal fees of $ 25,000 ₪ . These amounts shall bear interest and linkage differentials law, starting today until paid in full.

Today, Tes tribe Tsha”d , January 20 , 2014 in the absence of the parties.

Rahamim Cohen 54,678,313

 

 

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973: סע’  בפרק ב’

 

 

חודרה ואח’ נ’ חממי ואח’

(הקש כאן לקריאת פסק הדין המקורי בפורמט PDF)

 

 

 

 

בפני תובענה אשר עניינה ביטול הסכמי פשרה ביחס לפיצויים בגין ליקויי בנייה ושטח דירות, אותן רכשו התובעים מהנתבעים

התובעים 1 ו- 2 והתובעים 3 ו- 4 רכשו דירות בפרוייקט אותו בנו הנתבעים 1 ו- 2 בשם “נוה-דוד” בעיר רמלה (להלן – הפרוייקט). לאחר קבלת הדירות הגישו התובעים, יחד עם מספר רב של דיירים (סה”כ כ-123 תובעים), תביעה נגד הנתבעים בגין ליקויי בנייה, שטחים חסרים בדירות ועוד.

 

ביום 18.08.2000 ניתן פסק דין (חלקי) המתייחס לטענות התובעים ובו נפסק, כי על הנתבעים לבצע תיקונים שונים בדירות, על הנתבעים לשלם פיצויים לתובעים בגין ליקויי בנייה וכן, כי על הנתבעים לפצות את הדיירים בגין שטחים חסרים בדירות.

 

על פסק דין זה הגישו הנתבעים ערעור לבית המשפט העליון (ע”א 7396/00). הנתבעים ערערו על חיובם בתשלום פיצויים בגין שטחים חסרים בדירות ובגין ליקויים שונים וכן על חיובם לבצע תיקונים. הרוכשים הגישו ערעור שכנגד. ביום 28.03.2001 מונה, על פי החלטת רשם בית המשפט העליון, בורר אשר יכריע בכל המחלוקות שבין הצדדים.

 

ביום 26.03.2002 הודיע הבורר, כי הוא מתפטר בתפקידו. וביום 13.05.2002 הוחזר התיק לפסים רגילים של ערעור. ביום 08.12.2002 קיבל בית המשפט העליון החלטה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בנימוק, שפסק הדין החלקי אינו מאפשר לדון בערעורים ללא השלמתו. הפסיקתאות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי על בסיס פסק הדין החלקי בוטלו. ממצאי פסק הדין החלקי לא בוטלו.

 

בבית המשפט המחוזי הופקדה מלאכת השלמת פסק הדין בידיו של כב’ השופט מגן אלטוביה.

לאחר שהושלמה כתיבת ההחלטות בבית המשפט המחוזי, הגישו הצדדים לבית המשפט העליון, בנוסף על כתב הערעור המקורי, תוספות לכתב הערעור והמתייחסות להחלטות החדשות אשר ניתנו על ידי כבוד השופט מגן אלטוביה.

 

ביום 04.09.2007 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור. התוצאה הסופית היא, כי כל אחד מזוגות התובעים זכאי לסך של מעל 100,000 ₪ פיצויים.

 

אלא שבמהלך ההליכים אשר תוארו לעיל בחלקם, חתמו התובעים על “הסכמי פשרה” מול נתבע 1. לכאורה, על פי הסכמים אלה, ויתרו תובעים 1-2 על כל טענותיהם, בתמורה לסך של 9,800 ₪, ביום 16.12.2004 ותובעים 3-4 ויתרו על כל טענותיהם בתמורה לסך של 9,500 ₪, ביום 20.11.2005.

 

בתובענה שבפני, מבקשים התובעים פסק דין המצהיר על בטלות או על ביטול הסכמי הפשרה ומבקשים להורות, כי פסקי הדין הנוגעים לתובעים ניתנים לאכיפה, גביה ומימוש במלואם בקיזוז הסכומים אשר שולמו להם. בנוסף, התובעים מבקשים לקבוע, כי ההסכמים אינם חלים ביחסים שבינם לבין נתבע 2 ולכן פסקי הדין בעניינם ניתנים לאכיפה, גביה ומימוש במלואם נגד נתבע 2. לחילופין, מבקשים התובעים לקבוע, כי ההסכמים אינם חלים על החלק בפסקי הדין הנוגע לפיצויים בגין “גריעת שטח” מהשטח המובטח וכי החלק בפסק הדין הנוגע לפיצויים בגין גריעת השטח ניתן לאכיפה גביה ומימוש מהנתבעים.

 

דיון

 

תוקפם של הסכמי פשרה אלה עמד בפני הערכאות השונות, אשר נמנעו מלתת תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לכאורה, אך נמנעו גם מלהכריע באשר לתוקף ההסכמים.

 

התובעים מתייחסים למספר פגמים שנפלו, לטענתם, בהליך ההתקשרות בהסכמי הפשרה. התובעים טוענים לטעות, הטעייה, כפייה, עושק, ניהול משא ומתן וקיום חוזה בחוסר תום לבן וכי הסכמי הפשרה נוגדים את תקנת הציבור. לחלופין טוענים התובעים, כי ההסכמים אינם חלים על החלק בפסקי הדין הנוגע לפיצויים בגין גריעת שטח משטח הדירה אשר הובטח וכי החלק בפסק הדין הנוגע לפיצוי בגין גריעת שטח ניתן לאכיפה גביה ומימוש מהנתבעים.

 

לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט ושמעתי את חקירות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם שוכנעתי, כי הסכמי הפשרה אינם נוגעים לחלק בפסקי הדין הנוגע לגריעת שטחים.

 

 

נסיבות החתמת דיירים שונים על הסכמי פשרה על ידי הנתבעים, היוו גם הם מקור לסכסוכים ודיונים בין כל המעורבים בתובענות השונות. ביום 14.03.2001 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב’ הנשיא (בדימוס) אורי גורן, צו מניעה האוסר על הנתבעים לפנות אל רוכשי הדירות ישירות אלא באמצעות בא-כוחם. על פי טענת הנתבעים, הסכמי הפשרה נחתמו בניגוד לצו המניעה.

 

התובענה שבפני היא לביטולם של הסכמי הפשרה בהם התקשרו הצדדים. בהיבט ההסכמי, הסכם פשרה ניתן לביטול, כמו כל הסכם אחר, כאשר מוכחות נסיבות המעידות על פגם ברצון היינו, פגם בכריתתו, בהתאם לאחת העילות המפורטות בפרק ב’ לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973.  

 

שוכנעתי, כי בשני המקרים “נוצרה בליבם”של התובעים “טעות” לגבי נשוא ההסכם. עוד שוכנעתי, כי הסכמי הפשרה לוקים בפגם בסיסי ביותר – העדרה של הסכמה ביחס להכללתם של הפיצויים הקשורים לשטח החסר בדירות.

 

שוכנעתי, כי נתבע 1 יצר בפני התובעים מצג על פיו, הסכם הפשרה מתייחס לפיצויי בגין ליקויי בנייה ולא לשטחים חסרים וכי מצג זה היה הבסיס אשר עליו נסמכו התובעים בעת הסכמת לחתום על הסכמי הפשרה.

 

מסקנה זו נתמכת בעדויות התובעים אשר הצהירו והעידו, כי הוסבר להם על ידי נתבע 1, כי סכום הפשרה כולל רק פיצוי בגין ליקויי הבנייה וכי ביחס למטרים החסרים בדירות, ישלם להם את שייפסק להם בבית המשפט, ככל שייפסק. עדויות אלו נמצאו אמינות ומהימנות.

 

תובעים 1 ו- 2 הצהירו, כי “חממי אמר לנו כי אנו נקבל את הפיצויים בגין גריעת שטח כפי שיפסק ע”י ביהמ”ש”.

 

תובע 1 העיד, כי רק לאחר שניתן בבית המשפט העליון פסק דין לעניין המטרים החסרים הבין, כי על פי טענת נתבע 1, ויתר על זכויותיו בעניין זה במסגרת הסכם הפשרה. לגרסתו, “לגבי המטרז’ של הדירה זה לא היה בהסכם שלנו” וכי במהלך הפגישה בה נחתם הסכם הפשרה נתבע 1 “נתן לנו להבין שאנחנו קיבלנו את הכספים שמגיעים לנו לגבי הליקויים ולא לגבי המטרז’ כי זה בא בבית משפט” (עמ’ 32 לפרוטוקול). ובהמשך:

 

“ש. אבל היה לך הסכם פשרה.

ת. לא, הסכם הפשרה לא היה על המטרז’ של הדירה, עוד פעם אני חוזר על זה, זה לא יעזור” (עמ’ 35 לפרוטוקול).

 

תובעת 2 העידה לגבי נתבע 1, כי “הוא החתים אותנו על 9800 שקלים וזה אמר, … שזה אך ורק על הליקויים בבנייה … לא קשור למטרז'” (עמ’ 46 לפרוטוקול) וכי נתבע 1 הטעה אותם במפורש (עמ’ 47 לפרוטוקול).

 

תובעת 3 הצהירה, כי “אנו הבנו כי בכל מקרה את הפיצוי עבור השטח החסר נקבל כי הוא הבטיח לנו במילים “אם תזכו בערעור אני מבטיח בהן צדקי שאתם תקבלו הראשונים את הפיצוי על המטרז’ (השטח החסר) וכי ההסכם שחתמו עליו נוגע אך ורק לענין הליקויים” (סעיף 3 לתצהירה מיום 09.01.2008).

 

בחקירתה הנגדית עמדה על גרסתה והעידה, כי נתבע 1 אמר לה ולבעלה, כי “אין לכם מה לפחד זה חוץ מהשטח” וזאת לאחר שנשאל על כך מפורשות (עמ’ 83 לפרוטוקול) וכי נאמר להם, “זה בנפרד ואתם תקבלו הראשונים” (עמ’ 84 לפרוטוקול).

 

בהמשך העידה, כי “על השטח היינו צריכים להגיד לו שיכתוב אבל הוא אמר את זה בעל פה” (עמ’ 87 לפרוטוקול) וכי “זה בטוח” (עמ’ 88 לפרוטוקול). גב’ דרעי העידה, כי ביקשו שסוגיית השטחים תוכנס להסכם אך נוכח הבטחות שניתנו על ידי נתבע 1 ויתרו על כך (עמ’ 89 לפרוטוקול).

 

תובע 4 הצהיר, כי “הם שבו על הבטחתם … כי במידה והדיירים יזכו בתביעה בנושא השטח, בבית המשפט העליון אזי חממי ישלמו לי כמו לכולם” (סעיף 15 לתצהיר מיום 09.01.2008).

 

גם תובע 4 עמדת בחקירתו הנגדית על גרסתו ושב על כך שהובטח לו על ידי נתבע 1, שיקבל פיצוי בגין שטחים חסרים ככל שייפסקו על ידי בית המשפט ובמילותיו של תובע 4 : “הוא נשבע לי” (עמ’ 105 לפרוטוקול).

 

התובעים כולם נחקרו על האמור בתצהירם ביחס להבטחה, כי הפיצוי בגין שטחים החסרים אינו חלק מהסכם הפשרה.

 

נתבע 1 הצהיר, כי “…אין בסיס לטענה כי ציינתי בפני מי מהתובעים בע”פ כי יקבלו פיצוי נוסף בגין “גריעת שטח” ולא היו הסכמות כלשהן בע”פ בינינו שלא מצאו את ביטוין בהסכם בכתב” (סעיף 10 לתצהיר).

 

גם נתבע 1 נחקר על האמור בתצהירו וחזר על כך, שלתובעים הובהר, כי מדובר בהסכם פשרה כולל, בגדרו הוא מוותרים הן על פיצויים בגין ליקויי בנייה והן על פיצויים בגין שטחים חסרים.

 

עדותו של נתבע 1 לא הותירה רושם מהימן. נתבע 1 התחמק ממתן תשובות לשאלות בעניין הסוגיות אשר עלו במהלך פגישותיו עם התובעים. הדבר ניכר ממקרא עדותו בכלל ובפרט כאשר נשאל ישירות, האם התובעים ויתרו על הפיצוי בגין השטחים החסרים:

 

“עו”ד כהן: … בוא תראה מר עזרא, אני לא מאמין לך, שאם אתה אומר שדיברת איתם על השטח בזמן הזה אז אני לא מאמין לך שאמרת להם שמגיע להם מאה אלף שקל והם ויתרו, זה לא יכול להיות … אז בוא תגיד לי את האמת, או שלא דיברת איתם בכלל על השטח ואמרת להם זה רק על הליקויים, או שהבטחת להם את השטח,

עד, מר ע. חממי: דיברנו על הכל,

עו”ד כהן: או שהבטחת להם על השטח שתיתן להם אחר כך לפי פסיקת בית המשפט העליון.

ת: אנחנו דיברנו על הכל, על הליקויים, על השטח וזה היה הסכם הפשרה שנחתם.

ש: אבל זו לא הגרסה שנתת בכל הערכאות, זה לא בתצהיר שלך.

כב’ הש’ כהן: ויתרו על תשעים אלף שקלים? זה מה שאתה אומר?

ת: אדוני, כשישבו אצלי,

כב’ הש’ כהן: הם ויתרו? זה מה שאתה אומר?

ת:: סיכמתי איתם על העניין הזה בצורה כוללת, כולל השטחים, כולל,

אני לא יודע את החישוב שלו, אני יודע,

ש: נניח שזה נכון אז הם ויתרו על תשעים אלף ₪?

ת: כשאני ישבתי עם כל דייר בנפרד…” (עמ’ 168 לפרוטוקול).

 

על כך יש להוסיף את התמיהה מעדותו של עו”ד ארז חממי אשר נכח במשרדים במהלך הפגישות אך טען בתוקף, שלא נכח בישיבות עצמן והוא אינו יודע מה בדיוק הוסכם בין הצדדים.

 

בנסיבות אלו יש להעדיף את גרסת התובעים ביחס לאירועים אשר הובילו לחתימת שני הסכמי הפשרה נשוא התובענה.

 

מסקנה זו נתמכת גם בסכומי הפשרות. בעוד שסכום התביעה של כל אחד מהזוגות לבין הנתבעים עמד על סך שמעל ל- 100,000 ₪, פוצה כל אחד מהם בסך של כ- 10,000 ₪. כידוע, “פער גדול מידי בין המחיר הראוי למחיר המוסכם מעורר שאלה של פגם ברצון” (ד’ פרידמן, נ’ כהן, חוזים, כרך ב’, עמ’ 700). הפער בין גובה התביעה לבין הסכומים, שהסכים נתבע 1 לשלם על פי הסכמי הפשרה, מחזק את גרסת התובעים, כי ההסכם לא נחתם, כאשר הם מבינים באופן מלא על אלו זכויות הם מוותרים.

 

דומה, כי לעניין זה גם לא ניתן להתעלם מהרקע אשר קדם להסכמי הפשרה. הנתבעים פנו בבקשה לאשר את הסכמי פשרה לכבוד שופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי אשר, נמנע מלתת תוקף של פסק דין להסכמי הפשרה.

 

הנתבעים פנו לרשם בית המשפט העליון בבקשה לאשר הסכמי פשרה אשר אינם חלק מתיק זה והם אושרו. לאחר מכן, גם ההסכמים נשוא תיק זה הובאו לאישורו של רשם בית המשפט העליון, אשר קבע, כי אין לאשרם וכי יש לבטל אישורם של הסכמים אחרים שאושרו:

 

“… אין מקום בשלב זה לאישור הסדר הפשרה … וזהו טעם החלטתי: גם אם אניח, כי זכותם של בעלי הדין לקבל הסדר פשרה עם המשיבים בהליך זה וכי אין לבאי-כוחם הזכות למנוע זאת, וזאת מבלי להכריע בתוצאות אחרות היכולות להיות לפעולה מעין זו הן במישור החוזי והן במישור האתי; וכן גם אם אניח, כי אין בנדון צו שיפוטי המונע הסדרים מעין אלה, אם נוכח העובדה כי המדובר כעת בשלב הערעור, ואם נוכח טענת המשיבים – שאיני מכריע בה- כי המערערים שהסכימו לפשרה, עשו כן מיוזמתם ורצונם החופשי; גם כך, ועל בסיס הנחות אלו, יש לבטל את החלטתי. כך הדבר, שכן המשיבים כלל לא גילו לבית המשפט את מורכבות העניין הנדון ואת העובדה כי הסכמי פשרה קודמים שאושרו – בוטלו; כי בין בעלי הדין קיימת מחלוקת לעניין טיב ההסכמה שניתנה; וכי התנהלו הליכים משפטיים סביב הסכמות מעין אלו שניתנו. במצב דברים זה, חובתו של בעל-דין ועורך-דינו ליידע את בית המשפט בדבר מצב דברים זה. לכך רלוונטיות מיוחדת במקרה זה, בו עולות טענות עובדתיות באשר לטיב ההסכמה שניתנה והיקפה; טענות שלא זהו המקום להכריע בהן במסגרת שלב הערעור ובייחוד לאחר שהתיק שב לבית המשפט העליון… במצב דברים זה אין מנוס מן הקביעה כי המשיבים לא הביאו לפני בית המשפט את מלוא תמונת המצב – בלשון המעטה – וממילא אין מקום לאישור הסדרי הפשרה השונים …” (ע”א 7298/00, החלטה מיום 14.2.2006).

 

ובערעור על החלטה זו נקבע, כדלהלן:

 

“אולם בעניינינו, נתקיימה מערכת נסיבות קודמת אשר חייבה התייחסות מיוחדת של הרשם שנתבקש לאשר את הסדרי הפשרה שהובאו בפניו. זו קשורה לרקע עריכת הסדרי פשרה בין היזמים לבין דיירים אחרים, אשר הובילה להתערבות ערכאות שיפוט לפחות בשתי הזדמנויות. בהקשר אחד הורה בית המשפט המחוזי ליזמים בצו שיפוטי להימנע מלפנות לדיירים שלא באמצעות עורך דינם ובהקשר אחר, מאוחר יותר, ביטל בית המשפט המחוזי הסדרי פשרה שאושרו ומתח ביקורת קשה על דרכי התנהלות הצדדים מבחינת יחסי עורך דין ולקוחותיו ויחסי עורך דין כלפי חברו, ואף הוספה בהחלטת בית המשפט הפנייה לעיונו של יו”ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. על רקע התנהלות העבר, הסכמי פשרה שהוצגו בפני הרשם לאישור היו טעוני מורכבות מיוחדת, וחייבו התייחסות מיוחדת של ערכאת השיפוט שנתבקשה לאשרם כדי להבטיח שההסכמים תקינים לא רק על פניהם אלא גם מבחינת נסיבות עריכתם. כדי להעמיד את הרשם על אותם עניינים הראויים לבחינה מיוחדת בהקשר זה, היה על המערערים לשטוח בפניו פרטים אודות ההליכים הקודמים הקשורים להסדרי פשרה שהיוו נשוא להחלטות שונות, ולהניח את דעתו כי הפעם ההסדרים נתקבלו תוך כיבוד כללי האתיקה המחייבים פנייה לבעלי דין שכנגד באמצעות עורך דינם, וכי נסיבות עריכתם תקינות גם מבחינות אחרות. המערערים כשלו בעניין זה, משהציגו את ההסדרים בפני הרשם בלא ציון כלשהו בדבר הרקע שקדם להם. לאור המחלוקות הקודמות שעלו בין הצדדים בדבר דרכי השגת הסכמי הפשרה עם הדיירים, היה על המערערים להתייחס בבקשתם למהלכים הדיוניים הקודמים, ולשכנע כי הפעם ההסדרים הושגו תוך כיבוד הדין וכללי האתיקה. זאת לא עשו, ובכך הפרו את חובת תום הלב הדיוני, החלה עליהם כבעלי דין…” (בש”א 2236/06, חממי נ’ אוחיון ואח’, פסק דין מיום 05.06.2006)/

 

סיכומו של דבר, לאחר שלא עלה בידי הנתבעים לאשר את הסכמי הפשרה בהליכים קודמים ולאחר ששוכנעתי, כי לא ניתנה הסכמת התובעים לוותר על פיצוי בגין שטחים חסרים, הגיע העת לקבוע, כי התובעים לא נתנו את הסכמתם לויתור על הפיצוי בגין השטחים החסרים בדירותיהם וכי הסכמי הפשרה אמנם תקפים, אך הם מתייחסים לרכיב הפיצויים בגין ליקויי הבניה, בלבד.

 

ניתן בזאת פסק דין המצהיר, כי הסכמי הפשרה, נספחים א’ ו – ב’ לתובענה, אינם חלים על זכותם של התובעים לפיצויים או כל זכות אחרת בגין ה”שטחים החסרים” או “גריעת שטח” מדירות התובעים.

5129371

54678313בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכ”ט עו”ד בסך של 25,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום,  י”ט שבט תשע”ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

 

 

רחמים כהן 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

 

תויות     :israeli lawyer , israel law

יהונתן ששי גולן, ששי גולן, יהונתן גולן , עורך דין , עורכי דין