תיק ליקויי בניה

בבית המשפט העליון                                                                                                      ע.א. 7298/00

בשבתו כבימ”ש לערעורים אזרחיים                                                                                וע.א. 7396/00                                                                                                                                    בפני כב’ הש’ דורנר                                               

          המערערים: אלברט אוחיון ו 124 אחרים נוספים

ומערערים שכנגד)    ו 6  נציגויות בתים משותפים

                               ע”י ב”כ עו”ד ש. גולן ו/או א. כהן

                                  מרח’ הירשנברג 11, תל-אביב

                                טל:  03-5221313  פקס:  03-5248363

                               –    נ    ג     ד   –

         המשיבים:      1.  חממי עזרא

                               2.   חממי שלמה

                               שניהם ע”י ב”כ עו”ד איבצן אמיר, ואח’

                               טל: 03-5611199  פקס: 03-5611299

                               3.  בסט דוד סמואל

                               ע”י ב”כ עו”ד לוי/ שנהב/אלרום

                               טל: 03-5173558  פקס: 03-5160068

                              

סיכומי טענות ואסמכתאות מטעם התובעים

(המערערים והמערערים שכנגד בע.א. 7298/00  אוחיון ואח’

והמשיבים ב ע.א. 7396/00 )

 

הערה: לסיכומי הטענות מצורפים 3 תיקי מוצגים נפרדים מטעם התובעים וזאת מפאת ריבוי המסמכים:

1. תיק מוצגים מס’ 1  מוצגים השייכים לתיק המוצגים בבימ”ש קמא וסומנו על ידו.

2.תיק מוצגים מספר 2 כתבי בית דין ומסמכים שהוגשו לתיק ביהמ”ש

3. תיק מוצגים מספר 3  חוות דעת מומחה ביהמ”ש דר’ זלינגר ז”ל כולל תשובות לשאלות הבהרה השלמות ותוספות לחוות דעת מוצגים ל/1 עד ל/10. המצורפים לסיכומים אלה בסוף הנספחים.

תוכן הענינים

נושא                                                                                                                         מספר עמוד

הקדמה                                                                                                2                                 

1.  הפיצוי עבור סבל ועגמת נפש                                                                                    4

2.  שכר טרחת עו”ד והוצאות                                                                              4                                 

3.  הוצאות ושכר טרחת עו”ד עבור דחיית הודעות צד ג’                                        6                                 

4.  פסיקת פיצוי עבור מחסנים שלא ניתנו                                                            6

5.  פיצוי  בגין אחור במסירה                                                                              9

6.  ליקויי בניה בריצוף – פסיקת פיצוי בחסר                                                               10

6.1        רקע עובדתי                                                                                         10

6.2        הפסיקה בנושא הריצוף                                                                         11

7.  פסיקת פיצוי כספי במקום תיקון                                                                    13

7.1  כללי                                                                                                           13

7.2 התשתית המשפטית בשאלת ביצוע תיקונים או תשלום פיצוי.                          14

7.3 התשתית העובדתית                                                                                      15

7.4 טענת מעשה בית דין בענין תיקון הליקויים.                                                    19

8.  פסיקת פיצוי בגין שווי דמי פינוי לדיירים                                                        21

9.  ליקויים שבטעות ובהיסח הדעת (לפי קביעת כב’ הש’ טלגם)                           21

 לא נדונו בפסק הדין                                                                                         

9.1  בדירות הפרטיות                                                                                         22

9.2  ברכוש המשותף בכל 6 הבנינים.                                                                   23…המשך

 

10. חיוב התובע חנניה עובדיה בתשלום פיצויים                                                   23  

 בטעות בהיסח הדעת (לפי קביעת כב’ הש’ טלגם)

11.  שטחי דירות חסרים-  השמטת הפרשי הצמדה וריבית בפסיקתא                   24

11.1  טעות בחישוב ריבית והצמדה                                                                     24

11.2 תשובה לערעור חממי בענין השטח החסר                                                     25

11.3 התשתית המשפטית בנושא שטח  דירה                                                       30

ב התיחסות לערעורי חממי ובסט:                                                                       30

12.  טיח ממדי”ם.                                                                                             30

13.  טיח חוץ של הבניינים–                                                                               31

14.  מעקה על גג הבנין                                                                                       31

15.  בליטות בחדרים.                                                                                         32

16.  קלטת הוידאו. ת/700                                                                                   32

17.  ציוד כיבוי אש.                                                                                            33

18.   חלון המטבח.                                                                                             33

19.  “אי ביקור באתר”                                                                                       33                    

20.  עדויות התובעים.                                                                                         33

21.  משטחים אופקיים בחדר המדרגות                                                               34

22.  רוחב פרוזדור בדירות                                                                                   34

23.  מדרגות טרפזיות במהלך המדרגות התחתון                                                    35

24.  חוות דעת התובעים                                                                                      35

25.  תוספת המע”מ                                                                                            35

26.  הערבות הבנקאית.                                                                                       36

ג. ערעור האדריכל בסט (נושאים שנוספים לערעור חממי)                                                36

27.  אחריות אדריכל הפרויקט לליקויים הנובעים מתכנון לקוי                               36

28.  רוחב פרוזדור מול מעלית.                                                                             36

א. הקדמה

המערערים – 124 משפחות,  ו 6 נציגויות של בתים משותפים , הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו החלקי, של כב’ בימ”ש המחוזי מיום 18/8/00 , והחלטה נוספת, מוצג ב’ להודעת הערעור , מיום 5/9/00 , אשר קיבל את תביעתם כנגד הנתבעים בעיקרה, למעט מספר נושאים, שעליהם חולקים התובעים.

במהלך השנים הוגשו תביעות ע”י 127 משפחות ו 6 נציגויות,  נמחקו 3 משפחות (דשטי חדד ונמני – נמני מבורך נמחק רק בפסיקתא האחרונה שהתקבלה ביום הגשת הערעור) ולכן נותרו  124 משפחות (כולל עובדיה חנניה שהצטרף אחרון).

יצויין כי הערעורים שאותם הגישו הקבלנים – חממי  והאדריכל בסט. חלים אך ורק על מר אלברט אוחיון ולא על יתר הדיירים הואיל ובהודעות הערעור מטעמם צוין רק מר אלברט אוחיון כמשיב בודד ולא פורטו שמות יתר הדיירים התובעים כמתחייב עפ”י תקנה 413 (2) לתקנות סד”א ,לכן יש להתייחס לערעוריהם כמוגבלים אך ורק למשיב מר אלברט אוחיון.

 עיקר ערעורם של חממי נסב על עניינים שבעובדות ובראיות אשר עליהם נתן ביהמ”ש קמא את דעתו וכבר נפסק שאין ערכאת הערעור מתערבת בהן. ובמיוחד הדברים תקפים משעה שהחליטו באי כח חממי לוותר על חקירות רוב התובעים אשר כל אחד מהם הגיש תצהיר מפורט מטעמו.

יצוין כי הנתבע מספר 2 שהינו עד מהותי מטעם ההגנה בחר שלא להעיד ולא מסר כל תצהיר מטעמו. ביהמ”ש הנכבד מתבקש לתת משקל מכריע לעובדה זו, על פי ההלכה הקובעת שמקום שצד לתביעה נמנע מלהעיד עד מהותי מטעמו שיכול לאשר או להכחיש טענות וראיות – ישמש הדבר לרעתו. כאן מדובר בעד שהוא גם נתבע אחד משני יזמי הפרוייקט שיכול היה לשפוך אור רב על מה שנעשה בפרוייקט לו היה מעיד.

ביהמ”ש הנכבד קיבל את עיקר תביעת התובעים, כנגד הנתבעים, יזמים וקבלני בנין האחים שלמה ועזרא חממי (להלן: “חממי” או “הנתבעים“)  והאדריכל דוד בסט (להלן:”בסט” או “הנתבע“) אשר נסבה על ליקויי בניה שונים, מתן שטח קטן מן המובטח והפרות נוספות של הסכם הרכישה, והשמיע בפסק דינו ביקורת קשה על הנתבעים כך לדוגמא קבע ביהמ”ש הנכבד: בעמ’ 6 לפסק הדין “…דירות היוקרה ושכונת היוקרה שהובטחו לרוכשי הדירות – נתבררו כחלום שנגוז, ואפשר אף סיוט. הבתים נראים (בקלטת) כשכונת עוני מוכת עובש רטיבות ושקיעות – ואפילו התחשבות בהטיה של הצלם אינה יכולה לסתור מראה עיניים. אילו נדרשתי לכך הייתי מעריך את ערך “דירות היוקרה” במחצית המחיר ששולם עבורן ומורה להחזיר לרוכשים שקיבלו דירות סוג ב’ (ומטה) את מחצית המחיר ששולם עבורן…”  וממשיך וקובע ביהמ”ש הנכבד עמ’ 35 לפסק הדין :”אני חוזר בסיום לענין דירות הפאר ו”שכונת היוקרה”: מראה הקירות נגועי הרטיבות הקשה, הקיר התוחם המתפורר כולו ומשטח האשפה שלא הושלם, הכתמים והשקיעות ברחובות ההולנדיים כל אלה רחוקים מאוד מן התיאור המובטח וביחוד בולטים בעיוותם הרחובות ההולנדיים שהובטחו בת/א 5 אשר שקועים ויוצרים רושם של שכונת עוני ולא של פאר“.

בנוסף קבע ביהמ”ש הנכבד כי חממי הונו את התובעים במסרם להם דירות בשטח קטן מן המובטח.

הנתבע מס’ 1 עזרא חממי  כבר העסיק והטריח בעבר את ביהמ”ש העליון בענין זהה, אך נראה בעליל שלא למד דבר.  כבר לפני שנים, בשנת 1984 !!! נתן  השופט הנכבד ישראל גלעדי בבית המשפט המחוזי בת”א פסק דין בת.א. 468/83 עוקשי נ’ חממי (אשר אושר בבית המשפט העליון אחר כך)  כנגד מר עזרא חממי בפרשה זהה להדהים ובו הושמעו כנגדו דברים קשים אשר נדמה כאילו נלקחו מתוך פסק הדין נשוא ערעור זה וכאילו לא השתנה דבר:

להלן הדברים שנאמרו בפסק הדין מפיו של כב’ הש’ ישראל גלעדי:

“לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי גרסתם של התובעים היא הגרסה הנכונה וכי הנתבע( = “עזרא חממי” – הערה שלי י.ג.) ניצל את תמימותם של התובעים. הוא הבטיח להם במפורש דירה בשטח של 107 מ”ר  כשידע שגודלה אינו אלא 96 מ”ר. את זאת בדיוק הוא עשה גם לע.ה. מר לופנר שגם הוא רכש דירה באותו בנין. נכון אמנם שאחרי שנחתם זכרון הדברים ת/2 מסר הנתבע לתובעים תוכניות של הבנין. מי שיודע “לקרוא ” תוכניות עשוי היה לגלות מה שטחה האמיתי של הדירה שאמורה היתה להיבנות. אך הנתבע סמך על כך שהתובעים לא יתמצאו בתוכניות כפי שאמנם ארע. לשם ביטחון מיהר הנתבע לגבות מהתובעים ביום חתימת זכרון הדברים את הסכום הנ”ל כשהוא מלווה אותם לבנקים ומסייע להם להתגבר על קשיים טכניים בהשגת הכסף.

שאמנם הנתבע משקר באמרו שלראשונה הועלה נושא שטח הדירה בחודש ספטמבר, ניתן ללמוד מעדותה של העדה האובייקטיבית גב’ נחמה ליפשיץ. עדה זו היא פקידה במדור לייעוץ לאזרח של משרד העבודה. אליה פנה התובע כבר בחודש יולי 1982 כאשר גילה לראשונה שרומה ע”י הנתבע. היא הפנתה את התובע לעורך דין שלהושיע אותו לא הושיעוהו וכאמור יעצו לו להמשיך בתשלומים, ולנסות להתפשר עם הנתבע ללא דיון משפטי. אני גם מאמין לתובע שלא הקושי למכור את דירתו גרם לו להימנע מלחתום על ההסכם. התרשמתי מהעדויות שאילו עמד  הנתבע בכל מה שהבטיח לתובעים בענין פרטי הדירה, היו הם מוכנים לוותר על החוסר בשטח. ברם, הנתבע לא הסתפק במה שכבר השיג מהתובעים, וניסה לסחוט מהם ויתורים נוספים. טוב עשו התובעים שנמנעו מלמכור את דירתם כאשר החליטו שלא לחתום על חוזה לפי מפרט שהנתבע עמד להכתיב להם”.     (כל ההדגשות הן שלי  י. גולן).

ראו נא בת.א. 468/83 עוקשי נ’ חממי (לא פורסם)   נספח 12

 ועא  359/84 עוקשי נ חממי   פ”ד מא (4) 19 . נספח  13

יצויין כי דבר פסקי הדין הללו נודע לתובעים רק לפני מס’ שבועות ולא היה בפני כב’ השופט טלגם בנתנו את פסק הדין נשוא ערעור זה ואף על פי כן הוא קיבל את התביעה בענין השטח, בהסתמכו על הראיות הקיימות בתיק.

1)               פיצוי לא מספיק עבור סבל ועגמת נפש

ביהמ”ש קמא הנכבד מצא שהליקויים בדירות התובעים וברכוש המשותף הנם חמורים וקשים במיוחד (וראו נא הציטוט מפסק הדין שהובא לעיל בפתיח, כמו כן ראו נא גם את קלטת הוידאו ת/700 וכן צילומי סטילס מדגמיים ת/170 עד ת/214) אך פסק סך של 1000.- ש”ח !!!, בלבד לכל משפחה בעלת דירה, עבור צער ועגמת נפש. ביהמ”ש הנכבד של ערעור מתבקש להעמיד את סכום הפיצוי על הסכום המפורט בסעיף14.5 לתביעות בסך 25,000.- ₪ לפחות לכל דייר בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.  מדובר בליקויים חמורים ביותר , בין היתר ליקויי ריצוף ורטיבות שפגיעתם והסבל שהם גורמים ועגמת הנפש הנם קשים ויום יומיים. כך נקבע בפסקי דין רבים.

בתי המשפט בישראל נוהגים מזה שנים לפסוק, פיצויי סבל ועגמת נפש בסכומים ריאליים בתביעות ליקויי בניה. ראו נא ע.א. (ת”א) 1504/99 קומרז נ’ מישנאל –כב’ הש’ גולדברג מצ”ב נספח 14 שם נפסקו 50,000 ש”ח לדירה עבור עגמת נפש שכ”ט והוצאות ).

ראה נא גם את פסק דינו של כב’ הש’ גבריאל קלינג מבימ”ש המחוזי בת”א בת.א.  2355/90 ארדמן ואח’ נ’ חב’ פרוייקט אורנים (לא פורסם) מצ”ב נספח 15.  אשר פסק פיצוי על עגמת נפש בסכום של 60,000.- ₪ במקרה חמור הרבה פחות מזה שלפנינו, גם במבחן של השוואת היקף הפיצוי הכספי לערך הליקויים.

2)               שכר טרחה והוצאות

הואיל והיה מדובר בפסק דין חלקי בלבד קבע כב’ ביהמ”ש בפסק הדין החלקי כי הוא פוסק רק תשלום חלקי על חשבון שכר הטרחה ראו נא עמ’  37 סעיף ט’ לפסק הדין: “יישום התובענות והודעות צד ג’ אינו סופי ויהיה לו המשך – ואולם הזוכים זכאים לחלק משכרם והוצאותיהם. אני קובע תשלום חלקי של 120,000 ₪ על חשבון שכר והוצאות שישולמו לידי עו”ד ש. גולן עד 1/9/00 ואם לא, ישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. השכר הסופי יקבע על ידי בית המשפט בסיום ההליך“.   ביהמ”ש הנכבד חזר על קביעה זו כי מדובר בתשלום חלקי בלבד והדגיש אותה גם בהחלטות שנתן לאחר פסק הדין ובפסיקתא שנחתמה.

מדובר בתיק שהתנהל במשך 6 שנים ובו ייצג הח”מ 127 משפחות תובעים, ועוד 6 ועדי בתים!!!  הסכומים שנפסקו כפיצוי וכן שווי התיקונים מסתכמים במיליוני שקלים. התקיימו עשרות דיונים, הוגשו מאות בקשות ותגובות וכיו”ב.  המדובר בהשקעה של אלפי שעות עבודה.

חממי ניהלו את התיק בדרך של סחבת הכבידו הן על בית המשפט והן על התובעים והערימו קשיים בלתי רגילים. הם הגישו חוות דעת נגדיות אשר אמדו את הליקויים בסכומים מגוחכים שבין 20 ₪ ל 400 ₪ (כ 100 ₪ בממוצע) . מה שגרם להתארכות והתמשכות הדיונים. חממי גם לא שעו להצעת ביהמ”ש הנכבד שתוגש חוות דעת מדגמית מטעם מומחה ביהמ”ש במקום שהמומחה יבדוק כל דירה בנפרד. חממי עשו שימוש בחוסר תום לב בהליכי משפט ומחוץ להליכי המשפט כדי להטריד את התובעים ואת באי כוחם, לפני, וביתר שאת לאחר פסה”ד.

ולכן, טעה ביהמ”ש הנכבד כאשר פסק לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות אף שהן חלקיות , בשיעור של 120,000.- ש”ח, בלבד !!! , אשר אינו תואם את שווי הפיצויים והוראות תיקון הליקויים שנקבעו בפסק הדין ואת כללי לשכת עורכי הדין, ללא כל נימוק והסבר, הגם שביהמ”ש הנכבד לא חסך דברי שבח והערכה כדי להביע בפרוטוקול, התפעלות והערכה יוצאים דופן, לדרך שבה ניהלו באי כח התובעים את התביעה.

ראו נא עמ’ 80 לפרוטוקול סטנוגרמה מיום 11/7/00 מוצג ז1 לתיק המוצגיםכב’ הש’ טלגם:” בטרם תסיים אני מוכרח לומר שהתפעלתי מהיכולת שלך להשתלט על חומר כל כך רב ומגוון. אני גם רואה שאתה ללא עזרה. כל הכבוד לך. אני לא יודע מה תהיה התוצאה אבל זה ממלא אותי התפעלות“.

ביהמ”ש הנכבד טעה כאשר נמנע מלפסוק לתובעים החזר כל הוצאותיהם (הכוללים בין היתר, שכרם של כל המומחים שמטעם התובעים – בנוסף למומחה בית המשפט, החזרי אגרות ועוד). אמנם ביהמ”ש הנכבד קבע שזהו תשלום חלקי בלבד  על חשבון הסכום המגיע בפועל, אשר יקבע ע”י השופט שימשיך לדון בתיק, אך לא ניתן כל טעם ולא היתה כל מניעה לפסוק, את סכומי ההוצאות ושכר הטרחה האמיתיים המגיעים לתובעים, בגין הטיפול בתיק עד למתן פסה”ד החלקי אשר כללו הוצאות כבדות ורבות עבור האגרות , שכר המומחים הרבים שהזמינו הן מטעמם והן מטעם ביהמ”ש ועוד.

לכן כב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק שכ”ט עו”ד בשיעור של 20% + מע”מ

ובנוסף את הוצאות בפועל בסך  845,856.- ש”ח (כולל ריבית והצמדה ממוצעים). ומתחלקים:

אגרות בימ”ש:  127,558 ₪  (לא כולל ריבית והצמדה מ1995-1996)

חוות דעת מומחה ביהמ”ש: 47,830 ₪    (לא כולל ריבית והצמדה)

חוות דעת בעלי מקצוע ומומחי התביעה  כולל דוחו”ת ייעוץ וליווי הנדסי במהלך התביעה:  340,267 ש”ח   (לא כולל ריבית והצמדה)

צילומים, כירוך נסיעות ושליחויות: 17,097 ₪.     (לא כולל ריבית והצמדה)

מצ”ב חישובי ריבית והצמדה על ההוצאות הנ”ל  עד ל 11/09/02. נספח 38 לסיכומים.

3)               הוצאות ושכר טרחת עו”ד עבור דחיית הודעות צד ג’

          הנתבעים חממי, הגישו הודעות צד ג’ כנגד כל התובעים , הדיירים!!!!, ובהן טענו כי הדיירים היו צריכים לפקח על הבניה בעצמם!!! וכי הם האחראים כביכול לליקויי הבניה. ראו נא בתיק המוצגים, מוצגים ו1′  עד ו’4.  ולכן טענו כי על הדיירים לשאת בכל סכומי הליקויים!!!. ואולם, בטעות ובהיסח הדעת, דחה ביהמ”ש הנכבד את הודעות צד ג’ כנגד התובעים אוחיון ואבוטבול בלבד והטיל על חממי לשלם לכל אחד מהם הוצאות בסך 25,000 ₪. ושכח לדחות את כל יתר ההודעות לצד ג’ שהגישו חממי , כנגד התובעים כולם , וכן שכח לחייב את חממי לשלם לכל אחד ממשפחות המערערים  – 123 משפחות,(לא כולל עובדיה) הוצאות ושכ”ט עו”ד בגין דחית הודעת צד ג’ כנגדם כפי שעשה לגבי אוחיון ואבוטבול.

ראו נא סעיף א’  עמ’  36 לפסה”ד:  “דחיתי את התובענה נגד האדונים אוחיון ואבוטבול והיזמים ישאו בשכר טרחה לנ”ל בסך 25,000.-  ₪ בכל אחד מהם“.

וכן ראו נא בעמוד 8 לפסה”ד פסק 2:”…אינני יכול לתאר תביעה זו אלא כחוצפה ועזות פנים…”

יותר מאוחר לאחר שהח”מ הגיש בקשה לתיקון השמטה מקרית, בהחלטה נוספת מיום 31/10/00 סעיף 11 מוצג ז’4  קבע ביהמ”ש הנכבד כי מקור הדבר בטעות וכי הינו דוחה את כל הודעות צד ג’ והוסיף וקבע כי  ביהמ”ש שימשיך לדון בתיק יקבע את השכר : “ב”כ התובעים ביקש שיפסק כי תביעות צד ג’ שהוגשו כנגד הנתבעים כולם (בנוסף לאלו שהוגשו כנגד אוחיון ואבוטבול) נדחו , וכי יוטל בגין כך חיוב בשכ”ט והוצאות על הנתבעים. לפסק הדין יווסף איפוא כי התביעות ( צד ג’ ) לשיפוי הנתבעים על ידי הדיירים נדחו ;ואולם מאחר שייצוגם לא גרר התדיינות עצמאית – יהיה השכר על הטיפול בתביעות אלו בידי בית משפט שיקבע את שכרו הסופי של ב”כ התובעים , על פי ראיות שיוצגו לבית המשפט בדבר הטרחה”.

 לכן, ביהמ”ש הנכבד מתבקש לקבוע את שכר הטרחה המגיע גם בשל דחית הודעות צד ג’.

 

4)                אי פסיקת פיצוי עבור מחסנים שלא ניתנו.

התובעים טענו והוכיחו כי הובטחו להם מחסנים, וכי הם לא קיבלו את המחסנים. היזמים חממי השאירו את המחסנים לעצמם הפכו אותם לחנויות אותן מכרו ושלשלו את תמורתם ,  הכספים המגיעים לדיירים- לכיסיהם. ביהמ”ש הנכבד קיבל את הטיעונים העובדתיים שהעלו התובעים אך מסקנתו המשפטית היתה מוטעית ולכן דחה את התביעה בנושא זה.

לתובעים הובטח כי יינתנו להם מחסנים ההבטחה הייתה במספר דרכים:

ראשית, במפרט הטכני של הדירות נאמר במפורש שישנם מחסנים. סעיף 2.4 :

“  2.4קומת עמודים: התפוסה: חלקית, סוג התפוסה (ציין)  מבואה. ח. אשפה. גז מרכזי תת קרקעי במיכל ו/או ח. גז. ח.עגלות . מחסנים. מעלית. חדר מדרגות. חדרי ממ”ד מחסנים + שטחי מסחר ושירותים.”  ראו נא המפרטים המצורפים לחוזים מוצגים  ת/א/ 1 – עד ת/א/4.2.

סעיף זה מופיע בחוזה של כל דייר ודייר. מדובר בחוזים אחידים וזהים.

גם במפרט הטכני שצורף לחוזה עם קבלן המשנה נאמר שיש מחסנים בבניין.

          כך גם נאמר לתובעים על ידי נציגי המכירות  בעל פה בהליכי המכירה ובמעמד חתימת החוזים. ראו נא בתצהירי רוב התובעים מוצגים ד’: “6 .הובטח לנו והוצג ע”י הנתבעים לפני ובעת חתימת החוזים , כאמור בסעיף 2.4  למפרט הטכני כי חלק מהמבנים בקומות הקרקע ישמשו כמחסנים ויעמדו לרשותנו. אך לא קיבלנו שום מחסן השטח שהיה מיועד למחסנים הפך לשטח מסחרי אשר גורם לנו לנזק.”.

חממי הודו בכך שהובטחו לתובעים מחסנים אך טוענים להגנתם כי קבלת המחסנים הייתה כפופה לתשלום תמורתם בנוסף לתמורה החוזית. ראו נא סעיפים 17 ו 157 לתצהירו של מר עזרא חממי. (אשר הוא לבדו נתן תצהיר מטעם הנתבעים והנתבע 2 מר שלמה חממי לא נתן כלל גרסה נגדית.)  זו טענת הודאה והדחה. התובעים הכחישו מכל וכל שהיה עליהם לשלם תמורת המחסנים.  לא רק זאת אלא שהוכח כי הקבלנים לא בנו את המחסנים שהבטיחו. במקום המחסנים נבנו חנויות אשר נמכרו לכל המרבה במחיר.

ראו נא נספח ג’ לתצהיר העדות של המערער  האדריכל בסט – מכתב מיום 21/9/94 בסעיף א’ :”התוכנית שונתה והפכו את המחסנים לחנויות”. וכן, חקירת בסט מוצג ז’ עמ’  189 לפרוטוקול: “צריך שיהיו מחסנים“. בתצהיר העדות הראשית שלו הוא מוסיף אומר: “לא הייתי מעורב בהחלטה כלשהי או בתוכניות כלשהן בנוגע לניצול מחסנים לצורך מבנים מסחריים וחנויות ואף התרעתי בפני חממי  כי הדבר הוא בניגוד לתכנון האדריכלי ובניגוד להיתרי הבניה“. (מצוטט בפסק הדין).

ראו נא חקירת חממי עזרא בעמ’ 166 עד 167 לפרוטוקול מוצג ז’, שם הוא טוען שנבנו רק 20 מחסנים בבנין 5 בלבד (קיימים 6 בנינים)  וכי דייר שרוצה בכך יכול לקנות מחסנים אחרים ששייכים לו …. דא עקא שסעיף המחסנים הופיע בכל החוזים של כל דירות ובתי הפרוייקט – 6 במספר ולא רק של בנין מס’ 5. ראו נא במפרטים הטכניים כאמור לעיל.

זאת ועוד – הוכח שלא נבנה שום מחסן אלא רק חנויות, ובהשוואה לכך – בניגוד למחסנים דייר שרצה לקנות חניה יכול היה לעשות כן משום שהיה מחיר לחניה.

           עוד טוען מר חממי בחקירתו שהדיירים רצו את המחסנים בחינם, משנשאל מה היה מחיר המחסן הוא הודה שלא היה מחיר למחסן. עמ’ 166- 167 לפ. מוצג ז’ :”היו מחסנים ומי שרצה יכול היה לשלם ולקבל. יש בסך הכל מספר קטן של מחסנים. יש 156 דירות יש רק 20 מחסנים. כפי שמי שקנה חניה יכול לקנות מחסנים. אף אחד לא רצה לקנות למרות שהצעתי לדיירים. שאלתי את אנשי השיווק מה קורה עם המחסנים אבל הם אמרו שהדיירים רצו לקבל אותם בחינם. כאשר המחסנים לא נמכרו הפכנו את 20 המחסנים הקטנים ל 4 גדולים באישור הוועדה המקומית של העיריה. ….בתחילה לא נקבע מחיר למחסנים ולכן לא התעניינו לקנות את המחסנים….דיירים בשלושת הבנינים 1, 2, 3, של  אחי – לא יכלו לקנות אצלי מחסן. לא זכור לי שהיו לו מחסנים. בבנינים שלי כל דייר היה יכול לקנות אבל בתנאי שיקנה בבנין 5. לא היה מחירון של מחסנים. מחיר לחניה היה 2000 דולר . זה היה כתוב בחוזה או במפרט…”.

רואה החשבון של היזמים מר ויטלי אשכנזי הודה בחקירתו הנגדית מוצג ז’ בעמ’ 180:”אף אחד לא דיבר איתי על תימחור מחסנים“.

מנהל העבודה מר שטיל הודה בחקירתו כי בבנינים שבפיקוחו (בנינים 1, 2, 3) לא נבנו כל מחסנים עמ’ 185 ש’ 24 לפ. :”בבנינים שלי לא היו מחסנים עבור דיירים“.

לפיכך כל הדיבורים של חממי על כך שהדיירים יכלו לרכוש את המחסנים הנם בבחינת זריית חול בעיניים.  המחסנים היו אמורים להיות חלק מן הרכוש המשותף שיוצמד לדירות התובעים. חממי, על דעת עצמם שינו את התוכניות והוציאו חלקים מהרכוש המשותף מבלי לקבל את הסכמת הרוכשים. נקבע בפסיקה שמעשה כזה הנו בלתי חוקי וראו נא:

ע”א 6271/95 אדוניהו אשר ואח’ נ’ פרוייקט גן העיר פד’ נה (1) 577– כב’ הש’ אור. נספח 16

ע”א 3902/98 מיאב בע”מ נ’ סטולר ואח’ – כב’ הש’ זועבי. נספח 17  שם נקבע שכדי להוציא חלקים מן הרכוש המשותף – יש לעשות כן באופן ברור ומפורש בכל החוזים של כל בעלי הדירות – אם לא נעשה כך – אזי הרכוש נחשב כשייך לרכוש המשותף – דהיינו לדיירים.

רע”א      פליצ’ה ראובן בע”מ נ’ סופיוב פד’ נה’ 3  עמ’ 385. נספח 18

שם נקבע שגריעת חלקים מרכוש משותף תיעשה בצורה מפורשת בחוזה המכר או במפרט. אין תוקף להוראה בחוזה המכר המקנה לקבלן שיקול דעת לגרוע מהרכוש המשותף.

בפסק דין ב ע.א. 4218/90 חפציבה בע”מ נ’ להנר ואח’ – נספח 25  , נקבע כי במקרה ובו מתווספת דירת מגורים לבנין, נגרם לדיירים נזק ממשי ולא ניתן להסתתר מאחורי סעיף כללי בחוזה המכר, המתיר הוצאת חלקים מרכוש משותף.

בתביעה הופיעה בעיית המחסנים בצורת שני ראשי נזק:

1. פיצוי בגין ראש נזק אחד הנובע מעצם אי מתן המחסנים.

2. פיצוי בגין ראש נזק שני שנגרם בשל ירידת הערך שנגרמה לדירות התובעים בשל הפיכת המחסנים לחנויות הגורמות למטרדים שונים ולצפיפות.

 מדובר בשני נזקים שונים ונפרדים שנגרמו בשל הפרות שונות של אותו הסכם.  התובעים הביאו חוות דעת מומחה מר מנצבך מוצג ת/169   אשר בחוות דעתו התייחס רק לראש הנזק השני שהוא ירידת הערך וקבע שירידת הערך הינה 1400 $ ארה”ב לכל דירה.   בחקירתו הנגדית בביהמ”ש עמ’ 143 שורה 26 לפ. נספח ז’ השלים המומחה את החסר וקבע כי ערך המחסנים הוא 3000$ ארה”ב:   “במידה והיית רוצה לקנות מחסן בפרוייקט זה היית אמור לשלם 3000$ “.   לחוות דעתו של המומחה של מר מנצבך , לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא רק שלא נסתרה אלא אף חוזקה ואוששה בחקירה הנגדית .

      ביהמ”ש קמא ניתח, את הסוגיה בפסק דינו והגיע למסקנה שאמנם הנתבעים פעלו שלא כדין בהפיכת המחסנים לחנויות אך קבע שהפיכה של מחסנים לחנויות אינה גורמת נזק לתובעים משום שהם לא היו זכאים לקבל את המחסנים כחלק מהחוזה אלא היו אמורים לשלם עליהם.

         לטעמינו מסקנה זו הינה מוטעית. גם אם נקבל את הטענה שהתובעים היו צריכים לשלם כדי לקבל מחסנים, ישנו הבדל גדול בין מחסן בבנין לבין חנות. כל אדם הרוכש דירה בבנין לוקח בחשבון אם בבנין ישנן חנויות ואם ישנן מחסנים בלבד אשר אינם מפריעים לשימוש השוטף וההנאה מהדירה כפי שקבע מומחה התביעה אשר חוות דעתו לא נסתרה. ביהמ”ש הנכבד גם לא התייחס לעובדה שלא ניתנה לדיירים כל הזדמנות לרכוש מחסנים , עובדה העולה בין היתר מהראיות המצביעות בבירור שלא היה מחיר למחסנים.

כב’ ביהמ”ש של ערעור מתבקש לפסוק לכל משפחה, בראש נזק זה סכום השווה ל 4500 $ ארה”ב. או לכל הפחות מחיר ירידת ערך הדירות בגין הפיכת המחסנים לחנויות בסך 1500$.

 

 

5)               אי פסיקת פיצוי  בגין אחור במסירה.

התובעים הוכיחו כי הדירות נמסרו לידיהם באיחור של חודשים רבים וגם לאחר המסירה בפועל לא היה קיים חיבור לחשמל. התובעים נאלצו לשכור דירות אחרות למגוריהם או להתגורר בצפיפות ובחוסר פרטיות עם קרובי משפחה וחלקם אף נאלצו להפר את הסכמי המכירה של דירותיהם הישנות ושילמו פיצויים עקב כך.   הענין הציק להם כל כך עד  שהתובעים נאלצו לקיים הפגנות, בענין זה בעת הבניה באתר ומול משרדי חממי, כך העידו גם עדי ההגנה..

נשלחו מכתבי התראות רבים, גם על ידי חממי עצמם לקבלני המשנה. ראו נא המוצגים שצורפו לתצהיר הנתבע 1:  נ/ח/14 נ/ח/15, נ/ח/16, נ/ח/20, נ/ח/24, נ/ח/33, נ/ח/43 – ראו גם פרוטוקול הבוררות בין חממי לאגבבה קבלן המשנה נ/ח/25. וכן בתצהירי התובעים כולם מוצגים ד’.

חממי לא המציאו כל טענת הגנת בת תוקף בענין זה מלבד מספר מזערי של מסמכים  מטעם מספר דיירים מועט אשר הוחתמו על “כתבי ויתור” על תביעה בענין זה, בתמורה לפיצוי מזערי וכתנאי לקבלת המפתח. מסמכים אשר מזמן נקבע בפסקי דין שהנם חסרי כל תוקף ומשמעות . בע”א 2299/99 שפייר נ’ דיור לעולה בע”מ פ”ד נה(4) 213.    נקבע כי על  חברה משכנת – יש חובות כמו של רשות מעין ציבורית ואסור לה לדרוש מהמשתכנים  חתימה על כתבי ויתור. – מדובר ב”כפייה (לפי ס’ 17 לחוק החוזים כללי  וסחיטה” (ש’ חשין).

וע”א (ת”א) 583/84 גורי ואח’ נ’ רובינשטיין בע”מ  פס”מ מ”ו (3) 359  – כב’ הש’ אילן נספח 20.

  כמו כן שולמו לטענת חממי כספים לחלק מהתובעים בגין האחור במסירה, חממי לא הוכיחו טענתם זו  וכל שעשו היה להגיש מסמך שערכו הם עצמם מוצג נ/ח/43, ובו ערכו רשימה של 55 דיירים בלבד (מתוך 124 המערערים) אשר קיבלו פיצויים בסכומים מזעריים בגין אחור של חודשים רבים – עד 7 חודשי איחור!!!   במסירת הדירות. התובעים הודיעו לביהמ”ש הנכבד כי הם מסכימים להגשת המסמך בכפוף להסתייגות ולפיה עשרה דיירים מתוך הרשימה לא קיבלו שום סכום עבור האיחור. עמ’ 190 שורה 13 לפ. נספח ז’.  ביהמ”ש הנכבד קבע על סמך מסמך זה, כי שולמו לדיירים פיצויים עבור האחור ולכן לא מגיע להם פיצוי  נוסף.  ברור לכן שביהמ”ש הנכבד טעה בקביעתו זו. וגם אם נקבל את הפיצוי שקיבלו חלק מהדיירים, כאילו הוא סותם את הגולל על תביעותיהם בענין האיחור – מה עם יתר הדיירים שלא קיבלו פיצוי?

בפסיקה נקבע כי משאחר הקבלן במסירת הדירה מעבר לתקופת החסד אזי , אין להתחשב יותר בתקופת החסד ויש לשלם פיצוי על כל תקופת האיחור לפי החוזה. עוד נקבע שמסירת דירה ללא חיבור לחשמל, אינה נחשבת למסירה. ראו נא פסק הדין:

ע”א(י-ם)  68/85  סולל בונה בע”מ נ’ ברקן ואח’ – כב’ הש’ נועם, טל, ברנר. נספח 19

ע”א (ת”א) 583/84 גורי ואח’ נ’ רובינשטיין בע”מ פס”מ מ”ו (3)   359   – כב’ הש’ אילן. נספח 20

ת.א. (ת”א) 54237/94 מזרחי ואח’ נ’ פלוס אמיליו בע”מ ואח’ – כב’ הש’ דותן. נספח 21

יש לציין כי עד היום אין טופסי 4 לדירות בגלל ביטול אישור הג”א. ראו נא מוצג ת/ב/16.

ראו נא תצהירי התובעים אשר הצהירו על האיחור הרב במסירה והנזק והסבל הרב שהדבר גרם להם-מוצגים ד’, תצהיריהם לא נסתרו. חממי הודו בכך שאיחרו אך כל טענתם היא שהאחור נבע ממחדלי צד ג’ . ראו נא סעיף 17.4 לכתבי ההגנה.

בחקירתו הנגדית הודה מר עזרא חממי מוצג ז’ עמ’ 176:”אגבבה אחראי בעיכוב מסירת הדירות…. בנספח ג’ יש מועדים ואינני מתווכח עליהם”.

מצ”ב נספח לתצהירי העדות הראשית “נספח ג’” ריכוז חודשי האיחור לכל דייר מוצג  ד'(ג’) לתיק המוצגים.

השמאי מר משה מנצבך חיווה דעתו במוצג ת/169- כי דמי השימוש הראויים לחודש בגין כל דירה נעו בתקופת האיחור האמורה בין 420 $ ארה”ב ל 495 $ ארה”ב.

ביהמ”ש הנכבד מתבקש לפסוק פיצוי ממוצע של 495 $ לדייר בגין כל חודש איחור לפי הטבלה נספח ג’ לתצהירי התובעים (מוצג ד'(ג’) לתיק המוצגים).

6)               ליקויי הריצוף – פסיקת פיצוי בחסר

 6.1  רקע עובדתי

ביהמ”ש הנכבד קיבל את טענת התובעים ובניגוד לקביעת מומחה ביהמ”ש הנכבד ד”ר זלינגר ז”ל קבע שיש להחליף את הריצוף כולו בכל דירות התובעים אך שמותר להשתמש במרצפות ישנות שנעקרו כך,  שבעקבות תיקון הריצוף יהיה שוני בגוון הריצוף בין חדר לחדר באותה דירה.

עם כל הכבוד התובעים חולקים על  קביעה זו הגם שהיא מהווה שיפור נכבד ביחס לחוות דעת מומחה ביהמ”ש.

ביהמ”ש העליון מתבקש בנקודה זו לקבוע כי במקום תיקון יש לפצות את התובעים בגין עלות החלפת הריצוף כולו בכל דירה מדירות התובעים, וכי לא יותר שוני בגוון הריצוף בין החדרים, דבר המהווה פגם, ולא תואם את נתוני הדירה החדשה אותה רכשו.

אין זה מה שהתובעים זכאים לקבל, לפי החוזה והם זכאים לפיצוי עבור החלפה מלאה של הריצוף בכל הדירה כפי שנקבע ע”י מומחי התביעה כך שהריצוף בדירתם יהיה טוב ואחיד. יודגש כי הדיירים רכשו דירות מגורים בהן הריצוף הוא אחיד בכל חדרי הדירה, וכך גם מקובל וראוי שיהיה, ובית המשפט הנכבד מתבקש לפסוק כי יקבלו את אשר רכשו. אין כל אפשרות להשיג זאת ללא החלפה מלאה של הריצוף בדירות התובעים, שהינו מאותו סוג, ורווי פגמים. ביהמ”ש הנכבד מתבקש לפסוק לתובעים לפי חוות דעתו המשלימה וחקירתו של המומחה מטעם ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל, כמפורט להלן פיצוי בסך של 210 ₪ למ”ר כפול גודל הדירה פחות 10 מ”ר. שהינם כדלקמן:

דירת 3.5 חד’ = 85  כפול  210 ₪ = 17,850 ₪.

דירת 4 חדרים ודירות 3 וחצי ומרפסת : 98  כפול 210 ₪ = 20,580 ₪.

דירות 5 חדרים ודירות 4 חדרים ומרפסת : 114.6 כפול 210 ₪ = 24,066 ₪.

גודלה של כל דירה בפועל מפורט בכל תצהיר מתצהירי התובעים ולא שנוי במחלוקת. 

בתוספת מע”מ הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות דעת המומחה מטעם ביהמ”ש.

      חממי מודים בערעורם בחומרת הליקויים בריצוף ובקביעות המומחה ד”ר זלינגר ז”ל, הם רק טוענים לחלוקה אחרת של האחריות בינם לבין ספק המרצפות. התובעים טוענים כי טעה ביהמ”ש הנכבד בקבעו שמותר להשתמש במרצפות ישנות שנעקרו כך, שבעקבות תיקון הריצוף יהיה שוני בגוון הריצוף בין חדר לחדר באותה דירה. אין זה מה שהתובעים הזמינו. לפי החוק, הפסיקה, החוזה והנוהג הקיים הם זכאים לקבל ריצוף יפה ואחיד בכל הדירה והם זכאים לפיצוי עבור החלפה מלאה של הריצוף בכל הדירה כפי שנקבע ע”י מומחי התביעה.

ראו נא בחוות דעת מומחה מטעם ביהמ”ש , תצהירי הדיירים, וחקירותיהם הנגדיות, מהם עולה שעיקר הבעיה בדירות התובעים, היא בעיית הריצוף – לדוגמא הדיירת שולמית לוי בחקירה הנגדית עמ’ 16 לפ.:”אני רואה קוקטייל של צבעים בדירה” .

וכפי שקבע ביהמ”ש הנכבד, לא ניתן לפתור בעיה זו על ידי החלפה מקומית של מרצפות בודדות או העברת מרצפות מפה לשם כפי שקבע דר’ זלינגר ז”ל, שכן כפי שהסביר זאת ד”ר זלינגר ז”ל בשאלות ההבהרה, ההחלפות של מרצפות בין חדרים יגרמו להבדלי גוונים שיבלטו בגבולות שבין החדרים, וכי לא ניתן לוודא שניתן לפרק מרצפות ולהתקינן במקום אחר ולא ניתן לוודא שהמרצפות שיוחלפו יהיו באותו גוון.  עמ’ 13 שאלה 7 לתשובות לשאלות ההבהרה שם הוא עונה  ” נכון שלא ניתן לוודא שניתן לפרק מרצפות ולהתקינן במקום אחר”. ו “נכון שלא ניתן לוודא שהמרצפות שיוחלפו יהיו באותו צבע“. ראה גם בחקירתו הנגדית עמ’ 84 –   85 :” לא ניתן להתאים מרצפות חדשות למרצפות הישנות” .. “יש חשש שהמרצפות בצדדים ייפגעו אף הן”,  “2500 ₪ זה אומר די הרבה מרצפות … כ  30 מרצפות”   …”לגבי סתימות אפוקסי – אין זה אותו הדבר כמו מרצפת שהגיעה תקינה לחלוטין”…”נכון שכשמתקנים, החיבור של המתוקן למקורי עשוי להיות בעייתי”…”

ד”ר זלינגר ז”ל, ביצע חישוב כמה יעלה החלפת כל הריצוף בדירה וקבע כי העלות היא :” 210 ₪ למ”ר כפול גודל הדירה פחות 10 מ”ר”  תשובות לשאלות גולדברג עמ’ 17 סעיף ח’: “הליקויים החמורים ביותר בריצוף הם תוצאה של החלפת מרצפות בודדות כפי שממליץ ד”ר קורן” עמ’ 95 לחקירה נגדית של עו”ד גולדברג:” יש לי מרצפות חדשות כנגד מרצפות ישנות וההבדלים הם דרסטיים”. … “פה אתה מקבל מוצר אחר לגמרי”…”קו הנחה שלא מקביל לקירות – באחריות הרצף” וכן עדות יצרן המרצפות עמ’ 211 לפ.:”מרצפת שמונחת מכוסה במשהו משנה את צבעה אחרת ממרצפת גלויה. מרצפת חשופה לשמש גם כשהיא מרוצפת היא משנה יחסית את צבעה ….” …”לא שמעתי שהזמינו בתוך דירה אחת גוונים שונים של אותה מרצפת”   חממי הודו בסופו של דבר בכך שהריצוף אינו תקין אך הטילו את האחריות על ספק המרצפות.

בתשובותיו לשאלות הבהרה של עו”ד איבצן מוצג ל/4 עונה ד”ר זלינגר ז”ל כי :”עלות החלפת המרצפות הינה 210 ₪ למ”ר”.  בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם האדריכל סעיף 3:”  הריסת הפרוזדור תחייב החלפת הריצוף של כל הסלון והפרוזדור”.  בתשובותיו לשאלות ההבהרה של ב”כ יצרן המרצפות הוא עונה: “החלפת מרצפת בודדת עלול לגרום לשברים של מרצפות סמוכות”….”אם מחליפים מרצפת בודדת זה גורם לשינוי בגוונים”…..” המספר הממוצע של מרצפות פגומות עולה בהרבה על 20″.

6.2 הפסיקה בנושא הריצוף הינה ברורה וחד משמעית: 

 ת.א. (חיפה)    1273/91 ינאי  ואח’ נ’ שו”פ נספח 22  כב’ הש’ רנד – שם נדונה חוות דעת של דר’ זלינגר ז”ל מול זו של ד”ר בן עזרא כמו במקרה זה, ובית המשפט העדיף את חוות דעת המומחה מטעם התובעים על זו של מומחה מטעם בית המשפט ד”ר זלינגר ז”ל וקבע כי יש לבצע החלפה מלאה של הריצוף: ” בנסיבות הנזכרות אני קובע , כי הפתרון שהוצע ע”י המומחה על מנת לתקן את הליקויים במרצפות, איננו סביר ואף איננו מספק היות ואין הוא מהווה קיום נאות של החובה שהנתבעת קבלה על עצמה כלפי התובעים בקשר לריצוף. אני מגיע על כן למסקנה שהפיתרון הצודק והראוי הוא שהמרצפות הקיימות תוחלפנה כולן במרצפות חדשות”.

 

 ת.א. (י-ם) 1860/85 נציגות הבית נ’ גד חב’ לבנין נספח 23 כב’ הנשיא ו’ זילר, קבע כי במקרה וישנם 10% ויותר ליקויים במרצפות – יש להורות על החלפה מלאה של הריצוף בשל המפגע האסתטי שהחלפה חלקית עלולה ליצור.

ת.א. (ח-י) 9553/95 ליאני נ’ ויינגרטן נספח 24 כב’ הש’ קלאוזנר, שלל את הצעת מומחה ההגנה, ד”ר קורן לבצע תיקוני הדבקה וליטוש במרצפות וקבע:”…אין איכותה של ריצפת הדירה עולה בקנה אחד עם החוזה שבין הצדדים, כמו גם עם רמת מוצר חדש שהיה על הנתבעת 1 לספק לתובעת…  אני מעדיף באופן מלא ומוחלט את חוות הדעת של ד”ר סורוקה והמהנדס בן עזרא, על זו של ד”ר קורן… ואני דוחה את הקביעות והמסקנות המוטעות שאליהן הגיע ד”ר קורן”.

ע.א. 4218/90 חפציבה בע”מ נ’ להנר ואח’ – נספח 25  כב’ הנשיא בדימ’ שמגר:

“המהנדס קדרון (מטעם ביהמ”ש- הערה שלי ג.ש.) מצא, כי קיימים אריחים פגומים אך סבר כי לא כדאי לטפל בהחלפתם “מכיוון שעל ידי פעולת התיקון ייגרם נזק העולה על הרווח שבתיקון” בית המשפט אמר לענין זה כי יתכן והצדק עם המומחה אך אין הדבר צריך להנות את המערערת ועליה לפצות את המשיבים הן בגין הליקויים הניתנים לתיקון והן בגין הליקויים שלא כדאי לתקנם…”.

רע”א 3541/93 נמליט בע”מ נ’ רסקו ואח’, נספח 26 כב’ הש’ אור, אחידות הליקויים בפרוייקט.: שם נקבע שעור פיצוי זהה לחלוטין עבור פגמים בריצוף בדירות רבות ושונות באותו פרוייקט ובית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו שהעובדה שמדובר בדירות דומות בפרויקט אחד מלמדת שליקויי הריצוף זהים ואף אם בשלב זה ישנם אי אילו הבדלים הרי שצפוי כי בעתיד המצב  בדירות האחרות יחמיר.

ע.א. (חי)  86/86  אחד העם שפירא בע”מ נ’ לשם ואח’, כב’ הש’ סלוצקי. נספח 27

“… הדעת אינה סובלת מסקנה שכזו. לא סיווגו של הריצוף הוא הקובע את הנזק אלא עצם עובדת קיומם של הפגמים במרצפות עצמן ובאופן ביצוע העבודה. נסיונו של המהנדס טיגרמן להתלות בסיווג התקני כעילה לאי ביצוע התיקונים הדרושים הוא כשלעצמו, גורע ממהימנותו וממיומנותו ומעלה עליו את החשד של נטיה לבעל הדין שהזמינו ומשלם את שכרו.”

ע.א. (ת”א) 181/94 זייצב ואח’ נ’ אזורים ואח’ נספח 28 – כב’ הש’ אבן ארי, בר אופיר , טימן. ,:  (שם היה מדובר בציפוי חיצוני לקיר).:”אין שום סיבה שבגללה צריכים המערערים לחיות עם פגם אסתטי במשף 15 שנה , ונכון להשאיר בידם את ההחלטה , אם ומתי לתקן את הפגם , על ידי החלפת החיפוי ולצורך זה יש לשלם להם את סכום התיקון נכון להיום” .

ת.א. (ת”א) 124/82  גלוסקא ואח’ נ’ רוכוורג – רוטמנש בע”מ ואח’– נספח 29  כב’ הש’ טלגם.

ת.א. (י-ם) 17689/96 בודקוב  נ’  זהבי חרושת מרצפותנספח 30 כב’ הש’ שטראוס.: שם אמר כב’ הש’ בעמ’ 22:”אין אני מוכן לקבל את הקלות הבלתי נסבלת בה מתייחס ד”ר קורן לפגמים שונים שמצא כמו את הקביעות בענין עומק ורוחב החריצים והחורים שמצא, אותן קבע בלא שימוש במכשירי מדידה מדוייקים. אין אני מוכן גם לקבל את סברתו שכתוצאה משימוש במרצפות סביר הוא שתיפגמנה לאחר תקופת שימוש של שנים ספורות, אף לא את סברתו כי היצרן איננו אחראי עוד למה שקורה עם מרצפותיו מרגע יציאתן ממפעלו.”.

ת.א. (חיפה) 934/85 ואח’   ורדי ואח’ נ’ מליבו נספח 31 –  כב’ הש’ שטרסברג.(שלילת תיקון מרצפות ע”י אפוקסי).

ת”א (חי) 7166/92 אבוקסיס ואח’ נ’ כאן גולן בע”מ נספח 32 – כב’ הש’ דנון.

ע”א 4445/90 עמיגור נ’ מאיוסטנספח 33  (פדאו”ר), עמ’ 6 פסקה אחרונה שם נקבע:

“המערערת מציינת כי סכום הפיצויים שחוייבה בהם כלפי המשיבים בגין הליקויים בבנית הדירות הינו, כפי שנאמר בכתב הערעור, “חריג בגובהו במיוחד לאור העובדה שהסכומים ששלמו המשיבים עבור דירותיהם (בהלוואות מסובסדות) היו נמוכים ביותר”. אף אם כן הדבר, עדיין אין בכך כדי להושיע את המערערת אם אמנם המערערת לא עמדה בחובתה לפי החוזים שערכה עם המשיבים חובה עליה לפצות את המשיבים על מלוא הנזק העולה מהפרת החוזה גם אם זו תוצאה קשה למערערת, אין זו עילה טובה לערעור”.

ע.א. (חי) 25-38/90  אברהם אלברט ואח’ נ’ שו”פ ואח’ – (+ רע”א). נספחים 35 34.

7)               פסיקת פיצוי כספי במקום תיקון

7.1  כללי

כב’ ביהמ”ש קבע, כי ניתנת לנתבעים הזדמנות נוספת לתיקון הליקויים במקום תשלום פיצוי.

בפסק הדין, לא ניתן כל נימוק, לקביעה זו. לנתבעים, ניתנו אינסוף הזדמנויות לתקן את הליקויים, לפני ואחרי הגשת התביעה, הם הכחישו לחלוטין את עצם קיום הליקויים בכתב ההגנה ואף הגישו חוות דעת שאמדו אותן בסכומים מגוחכים שבין 20 ש”ח ל400.- ש”ח, (כ 100 ש”ח בממוצע!!!) בעדותם בבית משפט הם טענו, כי לא מחובתם לתקן וכי אין ברצונם לתקן את הליקויים שקבע מומחה ביהמ”ש. במהלך המשפט אף הודיע ב”כ חממי כי הם נכנסו לדירות ותיקנו את כל שהיה טעון תיקון. מעולם לא נמנע מחממי להיכנס ולתקן את הליקויים אך בכל זאת, הם בחרו למשוך את התובעים במשך 6 שנים בבתי המשפט. לתובעים אין יותר כל אמון בנתבעים ואינם מוכנים להפקיר בידיהם את תיקון הליקויים בדירותיהם. חממי הגישו הודעות צד ג’ נגד הדיירים אשר בהם הנם מטילים את האחריות לליקויים על הדיירים עצמם וכן חממי לא עמדו גם במועדים שנקבעו בפסק הדין ובארכה של כב’ השופטת גרסטל , וזאת שאף שופט או ערכאה לא עכבו את ביצוע התיקונים , הנתבעים הגישו בחוסר תום לב בקשות לעיכוב ביצוע התיקונים , אך לא ניתנו כל החלטות המעכבות תיקונים .

לאחרונה ממש, עת הועבר תיק זה לידיו של כב’ הש’ ישעיה בבית המחוזי בת”א, והתובעים הגישו בקשה שיחייב את חממי להתחיל לבצע את פסק הדין וכדי שיפקח על ביצוע התיקונים, בתגובה טענו הנתבעים כי יש לעכב את ביצוע התיקונים בטענה שקיים ערעור בביהמ”ש העליון. והצליחו  לגרום לסחבת נוספת. ראו נא בתיק המוצגים: בקשה לביהמ”ש המחוזי להמשיך בתיקונים מוצג כג’, תגובת חממי לבקשה מוצג כד’, החלטת כב’ הש’ ישעיה  מוצג כה’.

 

זאת ועוד, כפי שקבע ביהמ”ש הנכבד בפסק דינו ובהחלטתו המאוחרת יותר, הוא אפשר בפסק הדין תיקון ליקויים ומינויו של ד”ר זלינגר ז”ל רק משום שד”ר זלינגר ז”ל הבטיח לו נאמנה כי באפשרותו לבצע את הפיקוח על תיקון הליקויים באופן שקבע בחוות הדעת. ורק לאור האמון האישי בד”ר זלינגר ז”ל, כב’ הש’ קבע במפורש בהחלטתו המאוחרת יותר, כי לולי כן הוא לא היה מאפשר לנתבעים לבצע תיקונים. ראה נא החלטתו מיום 31/10/2000 עמ’ 1. סעיף א’   :”אישיותו של המפקח אשר קבע בית המשפט לפקח על עבודות התיקונים של הנתבעים היתה מרכיב עיקרי בפסק הדין החלקי שניתן, שכן אלמלא הסכים המומחה, שבדק בפירוט רב ושם את הנזקים המרובים, להתמנות למפקח, לא הייתי נעתר למשאלת הנתבעים להפקיד באחריותם את מלאכת התיקונים – לאור חוסר האמון המוחלט בהם בעיני הנתבעים ובאי כוחם;  משהתרצה – ומומחיותו בבניה ושיפוצים כבר זכתה להערכה בבתי המשפט השונים, היוותה הסכמתו מוצא הגון כדי לאפשר לנתבעים לחסוך בהוצאות רבות ובדמי פיצויים, ומאידך להבטיח לדיירים תיקון מירבי”… והוא ממשיך בעמוד 2:”…נראה לי שתפקיד זה צריך להתמלא מרצון, אבל אם לא יהיה לבית המשפט מנוס מלקבל את התפטרותו- צריך יהיה כאמור לשקול מחדש אם לתת האפשרות לנתבעים להשלים את התיקונים על ידי קבלנים שהם יעסיקו (בפיקוח המפקח)“.

ד”ר זלינגר המנוח היה מומחה משכמו ומעלה וכי לא היה לו תחליף בתיק זה, ואולם למרבה הצער והיגון, לפני שבועות מספר הלך מר זלינגר ז”ל לבית עולמו.  עוד לפני כן הוא התפטר מהתיק והודיע כי אינו יכול לקבל על עצמו את הפיקוח על התיקונים אך למרות זאת, הבורר שמונה בתיק מינה אותו כ”מפקח עליון”. במצב דברים מצער זה ברור כי גם על פי קביעת כב’ הש’ טלגם , בפסק הדין, לא ניתן יותר לבצע את התיקונים ע”י חממי ויש לקבוע כי ישולמו פיצויים במקום תיקונים.

      ברור גם שכל מתן אפשרות נוספת לחממי ל”תקן ליקויים” כביכול לא תביא שום תועלת ורק תגרום להמשך עינוי דין וסחבת רבה. אשר חממי מנצלים אותה כדי להטריד ולהלך אימים על הח”מ ועל מרשיו . מצ”ב בענין זה על קצה המזלג החלטתו של כב’ הש’ אורי גורן סגן נשיא ביהמ”ש המחוזי בת”א אשר נאלץ להוציא צו מניעה כנגד הנתבעים שלא יפנו למרשיו של הח”מ ולמומחה ביהמ”ש ד”ר זלינגר ויטרידו אותם מוצג ז7′.:”עד לקביעתו של מותב חדש בתיק זה ניתן בזה צו האוסר על המשיבים או בא כוחם לפנות ישירות למבקשים , אלא באמצעות פרקליטם. אין גם לפנות אל המומחה , אלא בכתב ולאחר קבלת היתר בית משפט זה לפני הפניה“.  חממי הפרו צו זה באופן בוטה והתובעים נאלצו לפנות לעזרת המשטרה.

חממי ממשיכים בנסיונותיהם להטריד ולהלך אימים על התובעים ובא כוחם ולאחרונה אף הגישו כנגד בא כוחם תלונה שקרית ללשכת עורכי הדין וכן קובלנה פלילית בשל לשון הרע. שכל מטרתם היא נסיון לשיבוש ההליך המשפטי המתקיים.  היריעה כאן תקצר מלתאר את כל מעלליהם של האחים חממי במטרה לסכל את ביצועו של פסק דינו של כב’ הש’ טלגם.

7.2 התשתית המשפטית בשאלת ביצוע תיקונים או תשלום פיצוי.

על הקבלן החובה לתקן ליקויים שנתגלו בדירות אותן מכר תוך זמן סביר . חובה זו (שהיא גם זכות) מופיעה בחוק המכר דירות וגם אם לא היתה מופיעה היא נגזרת מדיני החוזים הכלליים ומחובת תום הלב בקיום חוזה , ואין על כך מחלוקת. הצרה היא, שחממי, לא רואים זאת כזכות שיש לקיימה בתום לב, וכהזדמנות פז לתקן את שעיוותו, אלא הם רואים זאת בטעות, כמעין קרדום לחפור בו, שלא בא לעולם אלא כדי להתיש ולתעתע ברוכשי דירות, לאפשר לקבלן להתעלם מדרישות הדיירים לתיקון הליקויים, להוליכם בכחש ולסחוב אותם על פני שנים של התדיינויות סרק משפטיות, רק כדי לטעון לבסוף, שכל רצונם הוא לתקן ליקויים, התעלולים הללו ידועים ומוכרים היטב . אולם, למרבה הצער, בתביעה זו, חבל זה נמתח ע”י חממי עד כדי אבסורד, כמתואר להלן וכפי שעוד לא נעשה ע”י אף קבלן לפניהם. בתי המשפט ערים לתופעה הנפסדת ודחו מכל וכל גישה זו. נקבע שלזכות הקבלן לתקן ליקויים יש גבול וסייג, והיא אינה בלתי מוגבלת. קבלן שמשך את הדיירים בכחש, נמנע מלתקן את הליקויים, למרות ההזדמנויות שהיו לו, הכחיש את עצם קיום הליקויים, וכפה על הדיירים מערכה משפטית מסובכת ויקרה שלא לצורך, לא יוכל יותר לאחוז בחבל משני קצותיו. כך נקבע בכל הערכאות:

פסק הדין המנחה בסוגיה הינו ע.א.472/95 זלוצין ואח’ נ’ דיור לעולה בע”מ פ”ד נ’ (2) 858 . עמ’ 863 מצ”ב נספח 1, שם נאמר בין היתר:

” במקרה דנן היו נסיונות כושלים של עובדי המשיבה ושלוחיה בתיקון הליקויים , ובכך מוצתה ,בלא הצלחה ,זכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו , ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר . כמו כן , תיארה המשיבה בכתב הגנתה ובאמצעות חוות דעת של מומחה את הליקויים כזניחים , שעה שהמומחה מטעם בית המשפט מצא ליקויים חמורים , גם עובדה זאת מצדיקה חיוב המשיבה לשלם למערערים פיצויים בשל ליקויי הבניה”.

 פסק דין זה הפך את החלטת כב’ השופט ד”ר קלינג לביצוע תיקונים על אף שניתנה בהסכמה ובין היתר היות והנסיון להפוך את ביהמ”ש לקבלן שיפוצים נכשל כשלון חרוץ.   ראו נא גם:

ת.א.(אשדוד) 1768/95 אגאי ואח’ נ’ פרץ בוני הנגב בע”מ – כב’ הש’ מרוז נספח 2′.

ת.א.(י-ם) 450/90 טנצמן ואח’ נ’ רמט בע”מ, כב’ הש’ דורנר.-נספח 3′ חישוב פיצוי לפי עלות לתובע: “בנסיבות אלה לא מצאתי יסוד בדין “להעניש” את התובעים על ידי פסיקת פיצוי על פי עלותו לנתבעת, כיוון שהם מסרבים להזקק לשירותי אנשיה אחרי שתיקוניהם החוזרים ונשנים נכשלו . ראוי הוא לדעתי  , לפצות אותם בסכום כסף שיאפשר לכל אחד לתקן את הליקויים בדירתו באמצעות בעלי מלאכה ומפקח בנין שיבחר… “.

ת.א. (ת”א) 70103/93 קצנשטיין ואח’ נ’ רמט בע”מ – נספח 4′ כב’ הש’ אוקון: אם אין הקבלן ממצה את האפשרות שנתנת לו לתקן את הליקויים לפני ההליך המשפטי – הוא מאבד זכות זו.

ת.א. (ת”א) 124/82 גלוסקא  נ’ רוכוורג –רוטמנש בע”מ ואח’, כב’ הש’ טלגם.(נספח 5′).

ת.א. (ת”א) 136/97 טופצ’יק ואח’ נ’ כ.מ.ב.ק. , כב’ הש’ ישעיה – החלטה מיום 3/5/01 (נספח 6′) בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטת כב’ הש’ ריבלין נספח 6.1

ה.פ. (ת”א) 342/91  מלמד נ’ אל נתן בע”מ פס”מ תשנ”ב (3 ) 447  (נספח 7′.)

ע”א (חיפה) 680/94 מנחם נ’ א. לוי קבלני בנין בע”מ (נספח 8′).

ת.א. (חיפה) 1512/94 אלקיים ואח’ נ’ שו”פ (נספח 9′). – ערעור שהוגש נדחה.

ת.א.  (חיפה)  782/93  פרץ שלמה ואח’ נ’ יפרח בנין בע”מ נספח 10.

ע.א. 558/96 שיכון עובדים  נ’ רוזנטל ואח’ נספח 11.

7.3 התשתית העובדתית

הדיירים רכשו את דירותיהם מהקבלנים בהסכמים שנחתמו עימם. – ראו נא 5 הסכמים לדוגמא. (מדובר בחוזים אחידים) מוצגים ת/א/ 1′ עד ת/א/4.2.

       בע”א 2299/99 שפייר נ’ דיור לעולה בע”מ פ”ד נה(4) 213. כב’ הש’ חשין נקבע כי :”אין מקום לדרישה קפדנית  למסירתה של הודעה מוקדמת.- לרוב יודע קבלן על אי התאמות במבנה שבנה”.  ואולם במקרה זה לא חסכו התובעים כל מאמץ וכל תחינה ובקשה מחממי שיואילו לתקן את הליקויים בדירותיהם.

עוד במהלך הבניה , ואפילו לפני קבלת הדירות, התברר לדיירים שהבניה מבוצעת ברמה נמוכה,  ורשלנית. לכן הם התריעו על כך בפני הקבלנים, ואף קיימו הפגנות באתר הבניה!!! בין היתר בגין הליקויים ובגין האיחור בקבלת הדירות, בנוסף התפרסמו באותם נושאים כתבות חשיפה נרחבות בכל העיתונים המקומיים. מצ”ב כתבות בעיתונות  ת/א/  24   ת/א/ 25  ת/א/ 26 .

לאחר קבלת הדירות, הזמינו התובעים את חברת אבן פינה לבדוק את הדירות, קיבלו חוות דעת, אותן העבירו מיד לנתבעים ודרשו מהם לתקן את כל הליקויים המופיעים בהן.

מצ”ב דוגמאות של פרסומות חממי בעיתונות מוצגים ת/א/ 5 עד ת/ א/ 9 . כן, מצ”ב מדגם מעשרות מכתבי התובעים לנתבעים   מוצגים–    ת/ב/ 1  עד  ת/ב/ 25   וכן ת/ 30  עד ת/  102.

במיוחד כב’ ביהמ”ש מופנה בזאת למכתבים מוצגים ת/ ב/ 24  ו ת/ב/ 25 שבהם פונה נציג הדיירים מר אוחיון לנתבעים בדרישה לתיקון הליקויים ואלו עונים לו שאין בסמכותו לפנות אליהם בשם הדיירים משום שאין בידיו יפוי כח. זו גם הייתה תשובתם כשהח”מ פנה אליהם במכתבים.  מצ”ב מכתבי תשובה של חממי מוצגים ת/ 110  עד  ת/  ת/ 129.2 .   מצ”ב תצהירי עדות ראשית  מטעם התובעים מוצגים   ד’ .

בדלית ברירה , הואיל וכל פניות התובעים ועורכי דינם, נפלו על אוזניים ערלות, נאלצו התובעים להגיש כתבי תביעה – מצ”ב  מוצגים  ה’, מדובר בארבעה כתבי תביעה,(ת.א. 1208/96  ת.א. 1055/96 ,ת.א. 1207/96 , ת.א. 1174/96 ) בת.א. 1174/96 נוספה גם תביעת הרכוש המשותף ). יצוין כי התביעות הוגשו תחילה בשנת 1995, בבית המשפט המחוזי בירושלים, אך בשל התנגדות חממי הועברה לתל אביב , אחת הסיבות העיקריות (ולא היחידה) להתמשכות התביעה על פני שנים רבות.  בנוסף, התובעים, ניאותו לתת לנתבעים ארכה והזדמנות נוספת בכתב התביעה, לתקן את הליקויים, לא יאוחר מקדם המשפט הראשון, סעיפים 9.3   9.4 לכתבי התביעה מוצגים מוצג ה1 עד ה4′.

חממי זלזלו גם בהזדמנות נוספת זו שניתנה להם , ולא טרחו לתקן דבר משמעותי. כאן המקום להבהיר כי טענות חממי כאילו הדיירים הפריעו לביצוע התיקונים בדירות אינן נכונות כלל ועיקר, מהטעמים הבאים: א. הוכחשו נמרצות על ידי התובעים בתצהיריהם. ב. אינן מתיישבות עם מכלול המכתבים וההודעות של הדיירים לקבלן על הליקויים. ג. אינן מתיישבות עם עמדת הנתבעים לפיה כאמור אין ליקויים בדירות [או כמעט שאין]. ד. בניגוד לעובדה כי חלק נכבד ועיקרי מהליקויים הם ברכוש המשותף ושם אין כל צורך בתיאום עם הדיירים לשם ביצוע התיקונים, שהרי מדובר בליקויים בחצר ובשטחי הבניינים שמחוץ לדירות, כגון – חדר המדרגות הכללי בבניינים, גגות הבניינים, מעקי הגגות, ציפויי חוץ, מתקני אשפה, ציוד כיבוי, מעברים, מדרגות חצר, כתמי רטיבות ועובש חיצוניים, ועוד ועוד.

חממי הגישו כתבי הגנה, אשר בהם הם מכחישים הכחשה חד משמעית ברורה וגורפת הן את עצם קיום הליקויים והן את חובתם לתקנם .

חממי הגדילו אף מכל קבלן בנין אחר לפניהם, והגישו תביעות בדרך של הודעות צד ג’ כנגד 124 הדיירים התובעים דאז, בטענה הפנטסטית, שהם עצמם, הדיירים , אחראים לגרימת הליקויים !!!, מכל מיני סיבות לא הגיוניות. מצ”ב הודעת צד ג’  ,מוצגים ו1 עד ו4.

תחילה לא צרפו חממי חוו”ד נגדיות לכתבי ההגנה, למרות שהם פנו לתובעים וביקשו וקיבלו ארכה לשם כך. מקץ מספר חודשים הואילו חממי, להגיש חוות דעת נגדיות. שבהן, הוכחשו לחלוטין הליקויים , ואילו לגבי מספר ליקויים זניח שחממי הודו בהם בחצי פה בחוות הדעת נקבע כי עלות תיקון הליקויים בדירות התובעים נע בין 20 ש”ח ל כ440.- ש”ח בלבד (במקרים נדירים)  לכל דירה !!! . מצ”ב לדוגמא בלבד דף ריכוז עלויות תיקון של מומחה ההגנה  עמ’ 29 לחוו”ד בן ארי מוצג יז’.  לגבי הרכוש המשותף לא טרחו חממי להגיש חוות דעת.

לעומתם, המומחה מטעם ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל, קבע כי הוא מקבל את עיקר הטענות  שהועלו ע”י התובעים בחוות הדעת מטעמם (אם כי חלק על חלק מעלויות ודרכי התיקון).

כאילו לא די בכך, התובעים מחלו לנתבעים ואפשרו להם אף לאחר מכן, ולכל אורך מהלך ניהול התביעה, להיכנס לדירותיהם ולתקן כל מה שהם רוצים וכל מה שנראה להם.  במהלך אחד הדיונים אף הודה בעובדה זו ב”כ חממי. ראה נא פרוטוקול הדיון מיום 26/3/97  מוצג ז’  בעמ’ 6  ו 7 “יש גם עובדות נוספות שמאפשרים לי לבצע את התיקונים אבל אין משתפים פעולה אלא רק מאפשרים כניסה (מרביתם)” . לנתבעים לא היה ענין אמיתי לנצל באופן הוגן הזדמנות נוספת זו שניתנה להם לפנים משורת הדין. הם הגיעו לדירות התובעים בחברת פמליה גדולה של אנשים, ביצעו עבודות סרק, מזעריות, וניצלו את הביקורים בחוסר תום לב, בעיקר כדי להלך אימים על התובעים שיבטלו את התביעה. מאמצים אלו של חממי, “נשאו פרי” ועלה בידם להחתים כשמונה דיירים על תצהירים וטפסים אחידים מוכנים מראש שבהם הם מפטרים כביכול את עורכי דינם, תוך הכפשתם, ומוותרים על התביעה. ראה נא תצהירי התובעים , מוצגים ד’, וכן  מכתב מאת עו”ד איבצן מוצג יג’, מכתב חדד לדוגמא מוצג יד’  תצהיר לדוגמא מאת מרדכי שמשון מוצג טו’ (התצהירים שעליהם הוחתמו מספר דיירים אושרו ע”י עו”ד אשר כיום הינו שותף במשרד ב”כ הנתבעים) ראה גם פרוטוקול הדיון מיום 26/3/97 עמוד 5   מוצג ז’ שבמהלכו נמחקו שני תובעים מהתיק. ששת הדיירים האחרים חזרו בהם מחתימות מבישות אלו. כמו כן ראו נא בתכתובת בין עורכי הדין ת/32 עד ת/50.

אפילו בתצהירי העדות הראשית בבית המשפט, המשיכו חממי להכחיש את עצם קיום הליקויים וחובתם לתקנם והמשיכו להפנות את התובעים לצדדי ג’. ראה נא לדוגמא סעיפים 3, 32, 34,  לתצהיר הנתבע מס’ 1, ואפילו בחקירתו הנגדית   טען הנתבע מס’ 1 כי אינו רואה עצמו מחוייב לתקן את ליקויי הריצוף (שנקבע שמדובר בליקוי העיקרי) ראה נא עמ’ 161 שורה 22 לפרוטוקול מוצג ז’. והוא מפנה את התובעים לצד ג’. כמו כן, באופן תמוה וללא כל הסבר, נמנע הנתבע מס’ 2 להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, למרות שהוא נתבע עיקרי ודמות מרכזית, בתביעה כה גדולה, והיה יכול לשפוך אור על נושאים רבים.   ראו נא פרוטוקול  ובו חקירות העדים הרלוונטיים וכן סיכומי טענות בעל פה מוצג  ז’.

ראיה מנקרת עיניים נוספת לחוסר רצינות הטענה כי “ברצונם לתקן את הליקויים”, היא שגם את הליקויים ברכוש המשותף , לא מצאו לנכון חממי לתקנם. והרי לרכוש המשותף אפשר תמיד להיכנס באין מפריע.  כב’ השופט טלגם , קבע בפסק דינו שחממי יחלו בתיקונים ב 1/11/00 ויסיימו אותם עד ל 1/1/01. חלפו כמעט שנתיים, ולמעט זוטות, חממי אפילו לא החלו לתקן את הליקויים. אם חממי באמת ובתמים היו מעונינים לבצעם, הם היו כבר לפחות נמצאים בעיצומם.  הניסיון השיפוטי הרב שהצטבר בנושא, מלמד (ראה גם פסק דין זלוצין המצ”ב נספח 1) שניסיונות אלו לביצוע תיקונים – דינם להיכשל. בית המשפט אינו קבלן שיפוצים.

התיקון היחיד שאותו החלו חממי לבצע הינו תיקון מעקות הדירות, הבעיה היא שביצוע התיקון היה כה כושל רשלני ובניגוד לחוק ולתקן , עד שהתובעים נאלצו להזמין את בדיקת מכון התקנים אשר בדק את המעקות לאחר ה”תיקון” וקבע כי הינם מסוכנים ולא תקניים וזאת בשל קיומם של אלמנטים אופקיים המאפשרים טיפוס ילדים על המעקות וסכנת נפילה עקב כך. מצ”ב דוחו”ת מכון התקנים מוצגים  כ’ כ’1.  ליתר בטחון הוזמנו שתי חוות דעת . חוות דעת האחת מתייחסת לתקן כפי שהיה בעת תכנון הבניינים וחוות הדעת השניה מתייחסת לתקן המעקות  לאחר תיקון שנעשה בתקן וזאת כדי לקדם כל טענה אפשרית. זאת משום הטענה שהועלתה כאילו קיים הבדל בעניין זה בין התקנים.  בשתי חוות הדעת נקבע שישנה אי התאמה.  ראו נא מוצג ת/802  התקן הישראלי למעקים ומסעדים.

זאת ועוד, תיקון מעקות המרפסות מהווה חלק מזערי ושולי ממכלול התיקונים שיש צורך לבצעם ואשר ביהמ”ש הנכבד הקציב להם בפסק דינו חודשיים ימים לסיומם. למרות זאת . חלפה כמעט שנה שלמה מאז החלו חממי לתקן את המעקות וה”תיקונים” עדיין לא הסתיימו עד ליום כתיבת סיכומים אלה. כל שנגרם לתובעים היה סבל נוסף, לכלוך, אבדן ימי עבודה ועגמת נפש. שלא לדבר על התיקונים הרבים השונים שהיו אמורים להסתיים כבר לפני כשנתיים ימים ולא הוחל בהם כלל ושלא לדבר על הליקויים ברכוש המשותף שאינם טעונים תיאום עם הדיירים ושאף אחד לא מנע מהם להיכנס ולתקנם.

  לפני מס’ ימים “נזכרו” הנתבעים לפתע לשלוח אלינו מכתב בו הם מבקשים לתאם מועד לסיום תיקון המעקות בזמן חג הסוכות בהתראה של חמישה ימים, בשעה שהם יודעים שרוב התובעים הינם שומרי מסורת או דתיים. מצ”ב מכתב חממי מיום 17/9/02 בענין תיקון מעקות  מוצג כו1′ 

מכתב חממי מיום 18/9/02 בענין תיקון מעקות  מוצג כו2′   מכתב תשובה מטעם התובעים מיום 22/9/02 מוצג כו3′.   מכתב תשובה מטעם ב”כ חממי מיום 23/9/02 מוצג כו4′

הנתבעים, לא תבעו ביצוע שיפוצים בעין, לכן אין כל מקום לאפשר סעד שלא נתבע.

עיקר טענתם של חממי היא, שהתובעים הגישו את תביעתם , לפני סיום תקופת הבדק, דווקא פועלת לטובת התובעים, שכן אין שום איסור בחוק על הגשת תביעה לפני תום תקופת הבדק, ברור גם, וכך נקבע , שדייר הרואה שהקבלן מתעלם מתלונותיו, ומזלזל בהן, לא חייב להמתין עד בוש לפני הגשת תביעתו,מה גם שכתב התביעה עצמו היווה הודעה על קיום הליקויים וניתנה בו ארכה נוספת לתיקון.  מה גם שחממי כבר העלו טענה זו בביהמ”ש קמ”א וביקשו למחוק את התביעות בשל כך ובקשתם נדחתה. ראו נא עמ’ 16 לפ. נספח ז’ המרצה 2612/97.

            מה עוד שהתביעה הכילה עניינים דחופים חלקם שבפיקוח נפש, שאינם סובלים כל דיחוי.ומה גם שליקויים רבים נמצאים ברכוש המשותף ולא בדירות התובעים, כגון גגות חזיתות , מתקני אשפה , חדרי מדרגות ועוד הרבה וביצוע תיקונים אלה לא מצריך כל תיאום עם התובעים ובכל זאת לא בוצעו התיקונים ואף לא הוחל בהם. מה עוד שכאמור, התובעים לא מנעו מחממי לתקן את הליקויים, אף לאחר הגשת התביעה. ומה שיותר חשוב הוא שעצם הודאת חממי שהתביעות הוגשו לפני סוף תקופת הבדק, משמיטה את הקרקע מתחת לטיעונם , (שהוא ממילא נואל, כפי שהוסבר לעיל), כאילו “לא ניתנה להם הודעה וזמן מספיק מראש לתקן את הליקויים”.

גם שיקולי מדיניות ציבורית, מחייבים הפיכת ההחלטה בעניין תיקון הליקויים. הדבר עלול לעודד קבלנים להמשיך בתעלוליהם ולעודד בניה רשלנית מסוכנת וירודה, שהינה רעה חולה כלל ארצית. הקבלנים מתעשרים מכך, הדיירים מפסידים כסף רב ועגמת נפש, אך בסיכומו של דבר, הנזק העיקרי נופל על שכם הציבור, בדמות משכנות עוני– (סלאמס), הנוצרים במהרה.

אין שום סיבה, לאפשר לנתבעים להמשיך ולתעתע בתובעים, עוד כמה שנים. לאור העובדות שתוארו לעיל, אין לתובעים כל אמון בנתבעים ולא מעשי לכפות עליהם להסכים שהליקויים בבתיהם יתוקנו על ידם. כב’ ביהמ”ש מתבקש לקבל את הערעור ולקבוע כי חממי איבדו את זכותם לתיקון ליקויים וכי עליהם לשלם לתובעים פיצויים בסכומים שנקבעו ע”י כב’ ביהמ”ש ו/או שיקבעו ע”י כב’ ביהמ”ש העליון.

           לפיכך מתבקש ביהמ”ש הנכבד לפסוק לתובעים פיצוי מלא בגין ליקויי הבניה לפחות בשיעור שנקבע ע”י מומחה ביהמ”ש ובנושאים שמומחה ביהמ”ש לא קבע פיצוי – לחייב את חממי בפיצוי לפי מה שקבעו מומחי התביעה בחוות הדעת שהגישו בצירוף ריבית והצמדה מיום  חוות הדעת לפי הענין. ובתוספת פיצוי בגין תכנון ופיקוח הנדסי. וכן להוסיף לכל סכומי הפיצויים מע”מ ריבית  והפרשי הצמדה, כפי שנקבע בחוות הדעת. וכן לקבוע סכומים נוספים המתבקשים מהרחבת עבודות הריצוף שקבע ביהמ”ש הנכבד בפסק דינו, וכן לקבוע כי הפיצוי בגין תיקון הגגות יהיה בשיעור שנקבע ע”י מומחי התביעה.

7.4  טענת מעשה בית דין בענין תיקון הליקויים.

        כאמור החלטת הבורר בענין זה מותנית בפיקוח עליון של ד”ר זלינגר ז”ל ולכן, לא ניתנת ליישום בשל פטירתו של המומחה, ד”ר זלינגר ז”ל.

גם אין מדובר ב”פסק בורר” המסיים את הענין, אלא בהחלטה פרוצדוראלית במהלך הבוררות, הנותנת לנתבעים אפשרות להתחיל מיד לתקן את הליקויים אפשרות שהנתבעים לא קיימו. ברור שלבורר הנכבד היתה סמכות לקבוע שהנתבעים לא עמדו במשימה ואין מקום למנוע מביהמ”ש העליון את אותן סמכויות שהיו בידי הבורר הנכבד לו המשיך בתפקידו. בנוסף, הוגשה בקשה לביטול פסק הבורר.  והיא נדונה בבית המשפט, וכחלק מהבקשה נתבקש ביהמ”ש הנכבד לבטל את החלטת הבורר הנכבד שקבע (לטענת המשיבים בחוסר סמכות) כי כל החלטותיו ימשיכו לעמוד בתוקף עד ליום כתיבת סיכומים אלה עדיין לא ניתנה החלטה.

סעיף 21 לחוק הבוררות כלל לא מתייחס להחלטה האמורה של הבורר ובנוסף הוא מותנה בתנאים מסוימים שחממי לא עמדו בהם.  ערעור התובעים הוא ערעור על פסק דין חלקי של ביהמ”ש המחוזי.  פסק הדין עשוי מקשה אחת ולא ניתן לבתר אותו לחלקים. ביהמ”ש העליון מתבקש לדון בערעורים כמכלול ולתת פסק דין בהתחשב במכלול הנושאים העומדים על הפרק. יהיה זה שלא לטובת הענין באם, תישלל היכולת להכריע באופן סופי ושלם במחלוקת, משופטי ביהמ”ש העליון, אשר ישבו וידונו בכל ההיבטים של פסק הדין. הערעורים מסובכים, וקבלת טענה זו משמעותה, להמשיך לגרור את התיקים הללו על פני שנים ליצור סחבת ומבולקה.

 

הבורר הנכבד פסל עצמו מלהמשיך ולדון בבוררות בנימוק של אובדן אמון. משאבד האמון בבורר, כפי שנקבע, אין כל מקום להשאיר על כנן את החלטותיו הקודמות, מה גם שאי מינוי בורר חלופי ע”י ביהמ”ש הנכבד כמוהו כביטולה של הבוררות כולה.

הבורר הנכבד אמנם החליט כי כל החלטותיו ימשיכו לעמוד בתוקף, אך ברור שכוונתו היתה שהן ימשיכו לעמוד בתוקף רק במידה וימונה בורר חלופי כפי שקבע שצריך לעשות באותה נשימה. לכן משלא מונה בורר חלופי גם להחלטה זו אין משמעות מה גם שגם כך, אין להחלטתו של הבורר המתפטר כל משמעות כי ברגע ההתפטרות , תפקידו של הבורר תם והוא אינו בר סמכא להתוות את המשך הבוררות.

החלטת הבורר הנכבד הנה החלטת ביניים במהלך הבוררות ואינה מהווה בשום פנים ואופן סוף פסוק בשאלת התיקונים. הבורר עצמו אף לא הכתיר את החלטתו בתואר “פסק בורר” או אפילו לא “פסק בורר חלקי” או כיו”ב. כוונת הצדדים בהעבירם את התיק לבורר היתה שהוא יבחן וידון בתיק ויתן פסק דין סופי ויסיים במהירות את כל הענין על כל היבטיו ללא יוצא מן הכלל. הצדדים מעולם לא התכוונו להעביר לידיו חלקי בוררות, ולפרק את התיק לגורמיו כך שחלק מהערעורים ידונו בערכאה אחת וחלק בערכאה אחרת.

גם ההחלטה בנוגע לתיקונים, היתה, כלשון ההחלטה כפופה לתנאים מסוימים ורבים ( ראה נא סיפת סעיף 8 להחלטה בעמ’7 ) ברור גם שלבורר, אם היה ממשיך בתפקידו, הייתה שמורה הזכות לפקח על ה”תיקונים” ואם, כפי שברור וניתן לצפות, היה מתברר (כפי שכבר התברר) שלנתבעים אין כל כוונה לבצע תיקון אמיתי של הליקויים, וכל מעייניהם נתונים לניסיונות להרוויח זמן, רשאי היה הבורר לקבוע שהנתבעים לא עמדו בתנאי פסק הדין ולא ביצעו את התיקונים הדרושים ולכן, עליהם לשלם את תמורת התיקונים, במקום זאת.

זאת ועוד, ההחלטה אינה מנומקת כלל, בניגוד להסכם הבוררות.

חממי ,מנסים למנוע מהרכב ביהמ”ש העליון את הסמכויות שניתנו לבורר הנכבד, וליצור אנדרלמוסיה בתיק, עד שהתובעים “ישברו”.

זאת ועוד, בינתיים מונה שופט מחוזי לדון בהיבטי פסק הדין אשר אינם שייכים לערעור.התובעים הגישו בקשה להמשיך את ההליכים ובין היתר נתבקש שחממי ובסט אכן יחלו בביצוע התיקונים בפיקוח ביהמ”ש.  בתגובתם אשר הגישו לאותה בקשה, טענו חממי ובסט טענות שווא רבות ומטעות ומהן עולה בין היתר כי הם למעשה מסרבים לתקן את הליקויים, מצד אחד הם טוענים שאין לביהמ”ש הנכבד סמכות לדון בכלל בנושא, בין היתר משום שקיים ערעור והסמכות לכך היא לביהמ”ש העליון,  ומצד שני ברור מבקשתם כי אינם מסכימים לביצוע התיקונים. בד בבד הם הגישו ערעור על החלטת כב’ ביהמ”ש שלא למנות בורר חלופי.  במקביל הם מבקשים למנוע מביהמ”ש העליון יכולת הכרעה וכך “לתקוע” את התיק ושהתובעים יפלו בין הכיסאות. ביהמ”ש המחוזי הנכבד נענה לבקשתם ודחה את המשך הדיון עד לאחר הכרעת ביהמ”ש העליון.ראו נא  בקשה לביהמ”ש המחוזי להמשיך בתיקונים מוצג כג’  תגובת חממי לבקשה מוצג כד’ החלטת כב’ הש’ ישעיה  מוצג כה’.

ברור שחממי ובסט פועלים בחוסר תום לב במטרה להטעות את הערכאות השונות ליצור בלבול ביניהם ולהתחמק מלבצע את פסק הדין. בערכאה דלמטה הם טוענים שקיים ערעור ולכן אין לתקן ובערכאה זו הם טוענים שהערעור צריך להימחק. אם תתקבל בקשתם עלול להיגרם עיוות דין והתובעים יפלו בין הכיסאות וזו הכוונה.     במצב דברים שכזה רצוי ואף חיוני שביהמ”ש העליון לא יהיה מוגבל בהכרעותיו.

אם היו הצדדים נשאלים בזמן שערכו ביניהם את הסכם הבוררות את השאלה:” מה רצונכם שיקרה אם במהלך הבוררות יתפטר הבורר מחמת העובדה שאחד הצדדים איבד אמון בו, והתיק יוחזר לביהמ”ש?” ברור שתשובת הצדדים היתה שהם מבקשים שבית המשפט יכריע בכל העניינים, וכי החלטות הבורר לא יחייבו אותם.

זאת ועוד , גם לאחר פסק הדין, הנתבעים השתמשו באמתלות למכביר כדי להימנע מתיקונים. כאמור וכמוסבר לעיל, חלק גדול מהליקויים היה ניתן לתיקון מיידי ללא הפרעה לדיירים וללא צורך בתיאום עימם, היות והם נמצאו ברכוש המשותף של הבנינים ובמגרשים ובכל זאת לא בוצעו כל תיקונים. תחילה הם טענו בפני כב’ הש’ גרסטל כי יש לדחות את תחילת ביצוע התיקונים בגלל ה”חורף” טענת שווא ואמתלה ברורה. מצ”ב הפרוטוקול מיום 24/12/00 מוצג ז’6. לאחר שהמועד נדחה, נהרגה הגב’ חנה אבוטבול בנפלה במדרגות שנקבע שצריך לתקן. לאחר מכן הם הגישו חממי בקשות שונות לעיכוב ביצוע  התיקונים ולמרות שלא קיבלו מעולם עיכוב שכזה למעט לענין הגגות, הפרו חממי את פסק הדין ולא תיקנו שום ליקוי משמעותי.

כאמור, גם על פי החלטת כב’ הבורר היה עליהם כבר לסיים מזמן את תיקון הליקויים אך הם אפילו לא התחילו לבצעם. שכן הבורר הנכבד קבע כי עליהם לתקן את הליקויים ולא נתן להם ארכה עד אינסוף לביצועם.

8)               פסיקת פיצוי בגין שווי דמי פינוי לדיירים

             ביהמ”ש הנכבד קבע כי בעת השיפוצים יפונו הדיירים לבית מלון בדרגת 4 כוכבים עם ארוח מלא. על כן במידה ותתקבל בקשתם לפיצוי במקום תיקון, מתבקש ביהמ”ש הנכבד לקבוע כי חממי ישלמו לתובעים את תמורת שווי פינויים לבית מלון 4 כוכבים אירוח מלא(ראו גם סעיף 7 להחלטה המאוחרת לפסה”ד מיום 5/9/00 מוצג ז’2.), למשך הזמן שיהיה דרוש לתיקונים, כפי שקבע ביהמ”ש קמא, שחממי צריכים לשאת. ולקבוע את הסכומים,  בסך 15,000 ₪ לכל דירה.

9)                ליקויים שבטעות (לפי קביעת כב’ הש’ טלגם) לא נדונו בפסק הדין 

         ביהמ”ש הנכבד קמא קבע בהגינותו הרבה, בהחלטתו מיום 12/10/00,מוצג ז’3 (לאחר פסק הדין) עמ’ 2 פסקה אחרונה, כי בטעות ובהיסח הדעת הוא לא התייחס בפסק דינו לליקויים שונים שהופיעו בחוות דעת מומחה מטעם ביהמ”ש הן בנוגע לרכוש הפרטי והן בנוגע לרכוש המשותף: “לצערי התברר לי שנפלה טעות בכך שלא קבעתי פיצוי בגין חלק מהליקויים, כגון הפיצוי שקבע המומחה על לקוי בדלתות הכניסה וכן על חלק מהרכוש המשותף (סעיפים 4 עד 10 ; ו 15 עד סוף חוות הדעת על הרכוש המשותף) וכן בכך שלא נקבע פיצוי בגין נזקי רטיבות כפי שפורטו בחוות דעת נוספת של זלינגר מיום 14/3/00, אך מאחר שסיימתי מלאכתי בקביעת פסק הדין ואין מדובר בהוראות לביצועו – אני מנוע מלתקן. אזכיר רק שתיקון ליקויים ופגמים הכלולים בתיקוני שנת בדק – לא היו שנויים כלל במחלוקת ולא נדונו”. ( כל ההדגשות של הח”מ).

             כך גם קבע מומחה ביהמ”ש הנכבד דר’ זלינגר ז”ל במכתבו לכב’ הש’ גרסטל מיום 20/12/00 מוצג י’ לתיק המוצגים. ברור לכן, שיש לקבוע פיצוי או תיקון  גם בגין פריטים אלו

שנקבע ע”י מומחה ביהמ”ש שאינם תואמים את החוק והחוזה . כאמור, ביהמ”ש הנכבד באותה החלטה כי :”תיקון ליקויים ופגמים הכלולים בתיקוני שנת הבדק – לא היו שנויים כלל במחלוקת ולא נדונו” – מעיון ברשימת הליקויים שלהלן (שבטעות לא נדונו) עולה כי כולם הינם ליקויי שנת בדק שלא היו כלל שנויים במחלוקת וכב’ ביהמ”ש מתבקש להורות על פיצוי בגינם שכן ברור שזו היתה כוונת ביהמ”ש הנכבד. עיון בסיכומי הצדדים מראה בבירור שהנושאים הללו כלל לא היו במחלוקת. להלן רשימת הפריטים שחסרו ולא נדונו בטעות בפסק הדין:

על כל הסכומים שיפורטו להלן יש להוסיף מע”מ והפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת.

9.1 בדירות הפרטיות:

הרכבת אסלה סעיף 7.1 לחוו”ד דר זלינגר ז”ל  350 ₪ לדירה.

הרכבת אמבטיה סעיף 7.3 לחוות דעת דר זלינגר ז”ל בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא 500.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

 ראו נא פסקי דין – ת”א (חי) 7166/92 אבוקסיס ואח’ נ’ כאן גולן בע”מ  נספח 32 – כב’ הש’ דנון.: “אני    מסכימה כי דרוש דיפון מלא בין דפנות וריצפת האמבט לבין המבנה, וכי בניה של אמבט חלול אינה עולה בקנה אחד עם רמת ביצוע טובה“.   הדרישה לתיקון אמבט נכללה גם בת.א.  934/85 ואח’ (חיפה)  ורדי ואח’ נ’ מליבו – כב’ הש’ טובה שטרסברג כהן (נספח 31).

פינת המקלחת –  סעיף 7.4 לחוו”ד דר זלינגר ז”ל  550 ₪

גבהי כיורים –  ס’ 7.5  לחוו”ד דר זלינגר ז”ל, בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא390.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

גובה ברז דלי ס’ 7.6 –  לחוו”ד דר זלינגר ז”ל, בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא200.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

העדר לוח הגפה בדלת הזזה ס’ 9.2  לחוו”ד דר זלינגר ז”ל  100 ₪ לדירה

דלת כניסה לדירה סעיף 9.3 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל  בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא3000.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

אדני טרצו ס’    11   לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל  80 ₪ למ”א [שווי-ערך בממוצע 300 ₪ לדירה] ובית המשפט מתבקש לפסוק כך.

סדקים ותיקוני טיח ס’ 12 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל  30 ₪ למ”א שהם 150 ₪ לדירה.

רטיבויות בדירה ס’ 13 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל וכן חוות דעת משלימה מיום: 14/3/00

סף כניסה לממ”ד ס’ 14 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל 200 – 300 ₪  לדירה

משקופי דלתות ס’ 15 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל   100 עד 150 ₪ לדלת ובממוצע 300 ₪ לדירה

מסתורי כביסה ס’ 16 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל 1200 ₪ לדירה

דלת יציאה למרפסת פתוחה  -ס’ 18.2 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל  – להוסיף 300.- ש”ח.

איוורור מטבח ס’ 18.5 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל –  בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא1100.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

לחובת אוורור חלון מטבח אל אוויר החוץ  – ראו נא תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאי ואגרותיו) ס’ 2.20 + ס’ 2.61 + ס’ 2.01 –. (להבדיל מתקנה 2.40 (2) לתקנות, המתירה איורור של חדר שירות לאויר החוץ). וכן  ת.א. (אשדוד) 1768/95 אגאי ואח’ נ’ פרץ בוני הנגב בע”מ – כב’ הש’ מרוז נספח 2.

חלון ללא תריס בסלון  ס’ 18.6 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל  – בשאלות ההבהרה הוא הבהיר שעלות ההתקנה היא600.- ש”ח לדירה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כך.

תכנון ופיקוח על התיקונים – 2500 ₪ לדירה – יש להגדיל סעיף זה בשל העובדה שנפסקו תיקונים נרחבים מאלו שקבע המומחה הנכבד. ביהמ”ש הנכבד מתבקש לפסוק סכום כפול עבור פיקוח לכל דירה בסעיף זה.

– בנוסף ישנה השלמה לחוות דעת המומחה לענין הרטיבות – ראו נא מוצג ל/8 בתיק חוות דעת המומחה ד”ר זלינגר ז”ל ובו הוא קובע סכומי פיצויים שונים עבור ליקויי רטיבות שגם אותו ע”פ החלטת כב’ הש’ טלגם יש להוסיף..

9.2   ברכוש המשותף בכל 6 הבנינים.

מדרגות מחוץ למבנה ס’ 4 לחוו”ד ד”ר זלינגר ז”ל רכוש משותף   500 עד 750 ₪ לבנינים 1, 2, 5, 9

מדרגה בודדת סעיף 4 ב – 500 ₪ לבנין (שאלות הבהרה)

ניקוז גג רעפים ס’  5   – 4800 עד 6400 ₪ לבנין.

משטח לאצירת אשפה  ס’ 6  – 5600 עד 7800 ₪ לבנינים 1, 2, 9, 10

גגון כניסה ס’ 7 – 1500 ₪ לבנין

ניקוז רצפת חדר משאבות ס’  8-  900 ₪ לבנין 1   ו 100 ₪ לכל יתר הבנינים

ניקוז גג הבנין ס’ 9 – 

ס’ 9 ב’ – התקנת גישמה – 300 ₪ לבנין

סעיף 9ג’ – תיקוני איטום 750 לבנין 9 ,   1000 ₪ לבנין 1 ו 5

קיר בלוקים בחדר המדרגות ס’ 15  3200 ₪ לבנינים  1, 2, 10

איוורור חדר דוודים ס’ 16 1000 ₪ לבנין

חיפויים בחדר מדרגות ובמבואות הקומתיים ס’ 17 –  3400 ₪ לבנין

צינורות איורור ס’  18  –  1500 ₪ לבנין

ריצוף בחדרי המדרגות ס’ 21.-   200 בנין 1 1200 ₪ לבנין 5

סטופרים לדלתות ס’ 23. –  200 ₪ לבנין

מעקות בבנין מס’ 2. ס’ 24.  350 ש”ח

ציפוי דלת כניסה ס’ 25.   – בשאלות ההבהרה 200 ₪ לכל דלת

פתח מעל דלת בחדר המדרגות 26.   – 100 ₪ לבנין 5,6, 9, 10.

תכנון ופיקוח הנדסי ס’ 29.   4000 ₪ לבנין

10)          חיוב התובע חנניה עובדיה בתשלום פיצויים  בטעות 

ביהמ”ש הנכבד בטעות ובהיסח הדעת חייב את מר חנניה עובדיה לשלם לנתבעים פיצוי בסכום של 15,000 $ ארה”ב למרות שלא היתה שום תביעה נגדו.

מר חנניה עובדיה הינו דייר שהגיש תביעה בגין ליקויי בניה כמו יתר הדיירים. אלא שחממי החתימו אותו על מסמך שאם יעיז להגיש נגדם תביעה בגין ליקויי בניה אז הוא יהיה חייב לשלם להם פיצוי בסך 15,000 $ ארה”ב. חממי אכן הגישו כנגדו תביעה בסדר דין מקוצר בביהמ”ש השלום ברמלה אך תביעה זו נדחתה.

ביהמ”ש קמא הנכבד טעה, טעות שבהיסח הדעת בהטילו על התובע חנניה עובדיה, לשלם לחממי פיצוי בסך 15,000.- $ , הואיל ובתיק זה לא היתה כל תביעה כזו כנגד חנניה עובדיה. כפי שקבע בהחלטה מיום 5/9/00 עמ’ 2 סעיף 8 מוצג ז’ 2:” החיוב של חנניה עובדיה נעשה על פי החוזה שחתם, בהנחה שקיימת נגדו תביעה נגדית מצד הנתבעים ולא כהוצאות משפט; אם הדבר אינו כן – החיוב נעשה בטעות , אך אין זו טעות שניתנת לתיקון בהליך על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. לא פטרתי את הנתבעים מתיקון מלא של ליקויי שנת הבדק בדירה”.

מה עוד, שביום מתן פסק הדין, תביעה בעילה זהה שהגיש מר חממי, בסדר דין מקוצר לביהמ”ש השלום ברמלה, כנגד מר עובדיה חנניה, נדחתה כבר ע”י כב’ הרשמת גינדיק, וקיים היה מעשה בית דין, מצ”ב פסק הדין לתיק המוצגים מוצג ד2. כמו כן מצ”ב כתב התביעה כנגד חנניה עובדיה בסד”מ בבימ”ש השלום ברמלה מוצג ד3′. למעלה מן הנדרש יצויין כי הנתבעים הגישו ערעור על פסק דינה של כב’ הש’ גינדיק מר חנניה עובדיה הופיע לדיון המקדמי בגפו ומבלי שהיה מיוצג, חממי ניצלו עובדה זו כדי להטעות את ביהמ”ש הנכבד שהחליט בהסכמה למחוק את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבימ”ש השלום וכן לעכב את המשך הדיון עד לאחר מתן פסק הדין בערעור זה.

כמו כן גם טעה ביהמ”ש הנכבד בקבעו שבדירת חנניה עובדיה יבוצעו “תיקוני שנת הבדק” . יצוין כי לדעת התובעים, ביהמ”ש הנכבד קיבל את תביעות חנניה עובדיה בכל הנושאים האחרים, אך כאמור, ליתר זהירות בלבד, הוגש ערעור גם בעניין זה, וביהמ”ש הנכבד של ערעור מתבקש לקבוע זאת גם בפסק דינו ולקבל את תביעת חנניה עובדיה במלואה כמו את תביעות יתר הדיירים.

מצ”ב תצהיר מר חנניה עובדיה  אשר לא נסתר במאום  מוצג ד1′.

ראו נא גם חוות דעת המומחה מטעם ביהמ”ש בענין דירת חנניה עובדיה מוצג ל/2

11)          שטחי דירות חסרים – השמטת הפרשי הצמדה וריבית בפסיקתא

11.1 טעות בהוספת ריבית והצמדה

ביהמ”ש הנכבד קמא קיבל את תביעת התובעים בענין שטח הדירות וקבע כי חממי רימו את התובעים והטעו אותם לחשוב שיקבלו דירות בשטח גדול ממה שקיבלו בפועל. ביהמ”ש הנכבד אימץ בפסק דינו את סכומי הפיצויים שקבע מומחה התובעים השמאי מנצבך מוצג ת/169.: עמוד 15 פסקה אחרונה לפסק הדין:”לפיכך אני קובע שבנושא הפסד שטח הדירות ייקבע פיצוי על פי חוות דעתו של מומחה התובעים, השמאי מנצבך (ת/169), ששמאותו מתבססת על סמך חישובי השטחים שבחוות דעתו של  בן עזרא”.

המומחה מנצבך קבע בחוות דעתו ת/169 שהפיצוי שיש לשלם לתובעים הינו בשקלים חדשים נכון למועד רכישת כל דירה ודירה והוא ציין בחוות דעתו את הסכומים ומועדי ההצמדה.

בסעיף 15 לחוות דעתו מר מנצבך, אף מציין במפורש: “התאריך הקובע לחוות הדעת – לנושא שווי שטחי הדירות החסרים – תאריך הרכישה …”.

בטעות, בפסיקתא הסופית שעליה חתם לבסוף ביהמ”ש הנכבד מוצג ז8′, נרשם שהסכומים שקבע מר מנצבך יהיו צמודים לדולר ארה”ב מיום חתימת החוזים ועד ליום מתן פסק הדין. ולא הוסיף את הריבית וההצמדה המגיעה בדין לתובעים מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק הדין.

ואולם מה שקובע הוא מה שנאמר בפסק הדין ולא בשום מקום אחר.

בכתבי התביעה סעיף 13.1  תבעו התובעים החזר בדולרים השווה ל 1000$ ארה”ב לכל מטר רבוע שנגרע מהם ובסעיף האחרון בכתבי התביעה סעיף 31  הם תבעו גם ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה.על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, עולה מפסק הדין כי יש לקבוע שהסכומים שקבע המומחה מנצבך יהיו בתוספת הפרשי הצמדה לדולר ארה”ב (או למדד המחירים לצרכן) מיום חתימת כל חוזה ועד ליום הגשת התביעה ומיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מירבית. וכך מתבקש ביהמ”ש הנכבד של ערעור לתקן את הפסיקתא שנפלה בה טעות בהיסח הדעת.

לענין הזכות לקבל ריבית לצורך שמירה על ערך הכסף ראו נא במקרה זהה, את פסק הדין שניתן ב עא  359/84 עוקשי נ’ חממי   פ”ד מא (4) 19 . נספח  13.

11.2 תשובה לערעור חממי בענין השטח החסר

     טענת חממי בערעור כי מדובר ב”שני פרסומים בלבד בטעות ובשגגה”, מהווה סילוף ועיוות בוטה של האמת.            

      לפני מספר שבועות, בעת הכנת הסיכומים הסתבר לנו לתדהמתנו כי לנתבע מס’ 1 מר עזרא חממי יש כבר ביצע בעבר מעשה זהה עם לקוחותיו.  ראו נא את פסקי הדין, בת.א. 468/83 עוקשי נ’ חממי   נספח 12   ועא      359/84עוקשי נ חממי   פ”ד מא (4) 19 . נספח 13

מדובר במקרה דומה להפליא שארע לפני שנים. ממש כפי שקרה כאן  הנתבע מס’ 1 הונה את לקוחותיו והטעה אותם לחשוב שיקבלו ממנו דירה גדולה מזו שניתנה להם בפועל, וכן הוסיף וניסה להונות אותם ביחס לפריטים שונים הדירה שהובטחה. משפחה אחת (מתוך מספר משפחות אותן הונה בשיטה דומה) הגישה כנגדו תביעה לבימ”ש המחוזי. כב’ הש’ דאז ישראל גלעדי , קיבל את תביעתם ביטל את ההסכם ואף פסק להם פיצוי בגין הפרת הסכם הרכישה וערעור שהגיש מר חממי לביהמ”ש העליון בענין זה נדחה ע”י כב’ הנשיא דאז שמגר וערעור שכנגד בענין הריבית המגיעה לרוכשים – התקבל.

להלן הדברים שנאמרו בפסק הדין מפיו של כב’ הש’ ישראל גלעדי:

“לאחר ששמעתי את העדויות שוכנעתי כי גרסתם של התובעים היא הגרסה הנכונה וכי הנתבע( = “עזרא חממי” – הערה שלי י.ג.) ניצל את תמימותם של התובעים. הוא הבטיח להם במפורש דירה בשטח של 107 מ”ר  כשידע שגודלה אינו אלא 96 מ”ר. את זאת בדיוק הוא עשה גם לע.ה. מר לופנר שגם הוא רכש דירה באותו בנין. נכון אמנם שאחרי שנחתם זכרון הדברים ת/2 מסר הנתבע לתובעים תוכניות של הבנין. מי שיודע “לקרוא ” תוכניות עשוי היה לגלות מה שטחה האמיתי של הדירה שאמורה היתה להיבנות. אך הנתבע סמך על כך שהתובעים לא יתמצאו בתוכניות כפי שאמנם ארע. לשם ביטחון מיהר הנתבע לגבות מהתובעים ביום חתימת זכרון הדברים את הסכום הנ”ל כשהוא מלווה אותם לבנקים ומסייע להם להתגבר על קשיים טכניים בהשגת הכסף.

שאמנם הנתבע משקר באמרו שלראשונה הועלה נושא שטח הדירה בחודש ספטמבר, ניתן ללמוד מעדותה של העדה האובייקטיבית גב’ נחמה ליפשיץ. עדה זו היא פקידה במדור לייעוץ לאזרח של משרד העבודה. אליה פנה התובע כבר בחודש יולי 1982 כאשר גילה לראשונה שרומה ע”י הנתבע. היא הפנתה את התובע לעורך דין שלהושיע אותו לא הושיעוהו וכאמור יעצו לו להמשיך בתשלומים, ולנסות להתפשר עם הנתבע ללא דיון משפטי. אני גם מאמין לתובע שלא הקושי למכור את דירתו גרם לו להימנע מלחתום על ההסכם. התרשמתי מהעדויות שאילו עמד  הנתבע בכל מה שהבטיח לתובעים בענין פרטי הדירה, היו הם מוכנים לוותר על החוסר בשטח. ברם, הנתבע לא הסתפק במה שכבר השיג מהתובעים, וניסה לסחוט מהם ויתורים נוספים. טוב עשו התובעים שנמנעו מלמכור את דירתם כאשר החליטו שלא לחתום על חוזה לפי מפרט שהנתבע עמד להכתיב להם”.  (כל ההדגשות הן של י. גולן).

הנתבע לא רק שלא למד לקח מפסק הדין שניתן כנגדו בשתי ערכאות בכירות ומכובדות ומן הביקורת הקשה שמתחו עליו השופטים , אלא משראה שיצא בזול,(שכן הדיירים האחרים לא מצאו עוז להגיש תביעה) החליט לשכפל ולשכלל את מעשי ההונאה, וכעת הוא הונה כ 160 משפחות רוכשי דירות בפרוייקט הנדון בתביעה זו.

היזמים –חממי,  הבטיחו לתובעים דירות בגדלים כדלקמן:

דירות 4 חדרים ודירות 3.5 חד’ ומרפסת – 118 מ”ר

דירות 4 חדרים ומרפסת 131 מ”ר

דירות 3 וחצי חדרים 105 מ”ר

דירות 5 חדרים 136 מ”ר

משנכנסו לדירות גילו הדיירים לתדהמתם שהדירות קטנות בכ 7 עד 13 מ”ר מן המובטח.

         ההטעיה התבצעה בדרכים מגוונות בוטות ובולטות ולא ב”שגגה” כטענת הנתבעים כיום:

עשרות פרסומות בעיתונות הכתובה המקומית והארצית בהן הופיעו במודעות צבע ענקיות ובאותיות של קידוש לבנה, גודלי הדירות המובטחים (וכן איכותן המשובחת) מוצגים ת/א/10 עד ת/א/ 15.  בחלק מהמודעות אף הגדילו חממי וציינו, ברחל בתך הקטנה, שהשטח שחממי נותנים הינו גדול מזה שקבלנים אחרים נותנים לדירות בעלות מספר זהה של חדרים ראו נא מוצג ת/א/11 :” דירות 4 חדרים מפוארות ומרווחות המשתרעות על שטח של 118 מ”ר, שטח המקביל לשטחן של דירות 5 חדרים המוצעות לכם ע”י אחרים“.

המדובר בפרויקט גדול באתר אחד הכולל 156 דירות, שנמכרו לאורך זמן רב כפוף לאותו פרסום. כידוע פרסומת בעיתון אינה, דבר חד פעמי אלא כל פרסומת חוזרת על עצמה, מספר רב של פעמים –חממי הודה בכך בחקירתו הנגדית – מוצג ז’ עמ’ 166  שורה 13: “בהתייחס לת/ א /5 – אני מכיר את הפרסומת הזו בעיתון “השבוע” – 7/1/94,  זו פרסומת חוזרת אחת מכמה פרסומות . אנו פרסמנו אותו משנת ’93  בעיתונים המקומיים וכן בעיתון ארצי , נדמה לי בידיעות אחרונות אחרי 93′”.   היו מודעות רבות נוספות כפי שהעידו התובעים וחממי וכמובן שהובאו רק מקצתן. והיו גם שלטי חוצות ופרסומות באוטובוסים כפי שהעידו עדי התביעה וההגנה גם יחד.

        טענת חממי  ש”הוכח” כביכול כי הפרסומים נעשו כביכול “לאחר מכירת הדירות” – גם היא אינה נכונה – מי מפרסם מודעות בעיתון העולות כסף רב, לאחר שכבר מכר את הדירות?

 

חממי חזרו על ההטעיה גם בשלטי חוצות כפי שהעידו התובעים.

        בעת חתימת ההסכמים הן בעל פה ולפעמים גם בכתב ראו נא תצהירי הדיירים מוצגים ד’ ראו נא מוצג נ/61      ו ת/א/22 אישור בכתב מאת נציג המכירות שניתן לתובע מר שרלו ששטח הדירה הינו 118 מ”ר. – עדות שרלו יצחק עמ’ 138 לפ. ש’ 13.

      שטחי הדירה המובטחים נרשמו בדפי החשבון שחולקו לתובעים בזמן התשלומים עבור הדירות ראו נא מוצגים ת/ 220 עד ת/ 323.  לאחר שהדיירים החלו להתלונן, גודלי הדירות נמחקו מדפי החשבון.

לאחר כניסתם לדירות, עלה חשד התובעים כי השטח שניתן להם היה קטן מהמובטח והם אף החלו לקבל הודעות מעירית רמלה שבהן נרשמו שטחי דירות קטנים בהרבה מצ”ב לדוגמא  ת/350 עד ת/377.

      לאחר שהתובעים החלו להתלונן, שלחו האחים חממי מכתבים לכל התובעים מצ”ב לדוגמא  מוצגים ת/113, ו ת/114,  ובהם ביקשו “להסביר” שהתובעים קיבלו דירות גדולות ממה שהובטח להם בפרסומים !!! והעלו שם טענות מטענות שונות הסותרות חזיתית את טענותיהם בערעור. במכתבים אלו, אליהם צורף דו”ח של חברה כלשהי, טוענים חממי כי יש להוסיף לשטח הדירה  את שטח הגזוזטרה  קומת הכניסה, פרגולת כניסה, גג, גג בריכת המים, ולובי קומתי…. בניגוד למה שהם טוענים כעת.

       הרלוונטיות של מכתבים אלו היא בכך שיש בהם הודאה  הן בכך שהיו פרסומים בנוגע לשטח ולמעשה יש בהם גם חזרה ואימוץ של ההבטחה לשטחי הדירות כפי שבא לידי ביטוי בפרסומים. להלן מספר ציטוטים מהמכתבים מוצגים ת/113, ו ת/114,:

        “לאחרונה התפרסמו הן בעיתונות הכתובה והן באמצעי תקשורת אחרים , נתונים המדברים על סטיה כביכול בשטחי הדירות בפרוייקט “נווה דוד” שנבנה ברמלה – אשר משמעותם כי רכשתם דירות קטנות מכפי שהוצגו בפירסומים השונים….”

      “….להלן הממצאים שנבדקו על ידי חברת “שבח הנדסה בע”מ” שביצעה מדידה מחודשת ע”י המודד המוסמך מר יהושוע שטיינמן.

   מנתוני הדו”ח ניתן להסיק כי הדירות תואמות:

1.לתוכניות המאושרות.

2.לפירסומים.

3.ואף עוברים בשטחם המשוקלל את הפרסומים.

לדוגמא דירת 4 חדרים מבנין טיפוס B :

בפרסומים פורסם שגודל הדירות יהיה 118 מ”ר (ברוטו) ובפועל גודל טיפוס זה של דירות הינו 129.7 מ”ר (ברוטו).”

בהמשך הם מפרטים מביאים “נתונים” וחישובים, מהדו”ח וכן הדו”ח עצמו צורף למכתב ונשלח לכל משפחה בפרוייקט.

כפי שניתן לראות במוצגים שצויינו לעיל בפרסומים השונים לא נרשם שטח “ברוטו” כביכול.

בע”מ 2 למפרט הטכני , בהערות קיימת הגדרה ל”דירה” בהערה א’ הגדרה שאינה כוללת את הרכוש המשותף.

התובעים העידו כי גודל הדירה עמד בראש מעייניהם בבחירת הדירה ורכישתה. ראו נא עמ’ 6 לחקירה הנגדית מיום 11/6/00. מוצג ז’.

           החוזה הינו מעורפל וחסר במתכוון, בנושא שטח הדירה. בחוזה עצמו לא נאמר מה גודל הדירה, אלא ישנה הפניה לתשריט המצורף לו. ואולם מהתשריט שצורף לחוזה אין  אפשרות אף, למומחה הנדסי ובוודאי שלא, לאדם מן היישוב, ללמוד מה גודל הדירה. מכמה סיבות: ראשית קנה המידה איננו אמיתי. חממי העתיקו את התשריטים בהקטנה כך שקנה המידה השתבש, והרוכש לא יכול למדוד את גודל הדירה בתשריט ולדעת מהו השטח שיקבל גם אם הוא אדם מיומן בחישובים כאלה ורוב התובעים אינם כאלה. הנתבע הודה בכך שהתשריט שצורף לחוזה מוצגים ת/א/1 עד ת/א/ 4  היה תשריט אשר צולם בהקטנה למידות דף  A 4  ו A3 , ראו נא גם בתצהירי הדיירים וכן עזרא חממי פרוטוקול עמ’ 166 שורה 26  מוצג ז’ :”לחוזים צורפו תשריטים שהוקטנו לגודל A3. יכול להיות שהקטינו, אבל היו גם גדולים”.  ובשום אופן לא ניתן היה לאדם הסביר לחשב את שטח הדירה על פיו- גם הנתבע עצמו – בחקירתו הנגדית כשנתבקש למדוד את שטח הדירה על פי אותו תשריט – לא יכול היה לעשות כן אלא דרש לקבל מחשב וסרגל עמ’ 166 שורה 20 ,מוצג ז’ .

הדבר עומד בניגוד לחוק וגם למה שהובטח במפרט הטכני שבו נאמר בסעיף 1.9.1  ” תוכנית הדירה בקנה מידה לא קטן מ- 1:100 ” כאמור, בפועל נמסרו תוכניות בקנה מידה קטן מזה.

זאת ועוד , בתשריטים תוחם שטח הדירה בטוש צבעוני(צהוב בד”כ), והתחום לא כולל חלקים ברכוש המשותף!!!, ולא נאמר שהשטח כולל גם את החלק של הדירה ברכוש המשותף כפי שניסו חממי לטעון מאוחר יותר. ראה נא תצהיר אוחיון עמ’ 3 סעיף 6 מוצג ד’.  בנוסף, הדירות אינן מלבניות או ריבועיות אלא יש בהן מגרעות ובליטות וכן חלקים ללא מידות דבר שרק מסבך עוד יותר את קביעת שטחיהן.

          לא זו בלבד אלא שמנהלי המכירות אף אמרו לתובעים את גודלה של כל דירה בעת חתימות ההסכמים, וחממי עצמם אף צירפו לתצהירם מסמך שבו מפורטים שטחי הדירות אשר על פי עדויות התביעה וההגנה- זה מה שנאמר לתובעים בעת הרכישה. מוצג נ/ ח / 6 , במסמך זה נרשם שגודל הדירות הן “ברוטו” אך מסמך זה מעולם לא הוצג לתובעים אלא רק הוקראו ממנו שטחי הדירות בעת הרכישה –( עד הגנה – גבי נחמן עמ’182 שורה 28 עד עמ’ 183 לפ.- מוצג ז’: “לא הצגתי בפניו את המסמך של טבלת שטחי הדירות. הטבלה היתה על השולחן מולם…”) מסמך זה אף לא גולה בתצהיר גילוי מסמכים למרבה הפלא, ודבר קיומו אף הועלם מפני ביהמ”ש הנכבד. המסמך מלמד שההטעיה נעשתה במודע ובמתכוון.

       ראה גם מוצג נ/ 61  – עדות שרלו יצחק עמ’ 138 לפ. שורה 13 מוצג ז’ פרוספקט לדוגמא, שבו רשם נציג המכירות את שטח הדירה המובטח בכתב ידו ונתן אותו לאחד הדיירים. כמו כן שטחי הדירות נרשמו גם על דפי החשבון לתשלום שניתנו לתובעים (מוצגים ת/ 220 עד ת/ 284 ) לכן גם הטענה כאילו לא הוצג כביכול, מהו שטחה של דירת 3 וחצי חדרים – גם היא אינה אלא טענת כחש.

בעדותו אמר התובע פטילון: “אני זוכר שראיתי בפרסומים 3.5 חדרים …“.עמ’ 106-107 לפ. מוצג ז’. ראה גם לדוגמא עדויות נוספות של, שולמית לוי ( עמ’ 112-115) , יום טוב אברמוב(עמ’ 119),  וגבריאל (עמ’ 125 )  מוצג ז’.

הוכח גם, שלתובעים לא ניתנה הזדמנות סבירה ,לקרוא את החוזה טרם חתימה עליו או להתייעץ עם עורך דין, עובדה זו עולה לא רק מתצהירי ומעדויות התובעים אלא דווקא גם מתצהיר צד ג’ אשר גם בה נהגו חממי באופן דומה (סעיף 16 לתצהיר צד ג’ אגבבה מוצג כב’).

הטענה כאילו התובעים כולם חתמו על “כתבי ויתור” – גם היא דבר הטעיה ברור – ראשית, כפי שמופיע על “כתב הויתור” אף דייר לא חתם על כתב ויתור לגבי השטח. שנית כתבי הויתור עצמם הינם כפי הנטען, חוזים אחידים מקפחים אשר כפי שנפסק חסרי כל ערך ומשמעות העומדים בניגוד לחוק המכר ( דירות ). התובעים העידו שחתימה עליהם – היוותה תנאי לכניסת הדירים לדירה ולקבלת המפתח ולא היתה מחלוקת על עובדה זו.

בניגוד לנטען – כל התובעים (על פי דרישת חממי אשר עשו הכל כדי להכביד על ניהול התיק) – מסרו תצהירים (מוצגים ד’)  כל התובעים הודיעו על נכונותם לבוא ולהעיד , ב”כ חממי עצמם הוא שהודיע לביהמ”ש הנכבד כי יסתפק בחקירת חלק מהם בלבד – עמ’ 159 לפרוטוקול. שורה 19. כל התובעים שב”כ חממי בחר לחקור הודיעו כי ליקוי השטח והריצוף היו עיקר הליקויים שהפריעו להם. מלבד זאת חממי עצמם בחרו, מסיבות השמורות עימם שלא להעמיד על דוכן העדים את נתבע מס’ 2 שלמה חממי, ולא למסור תצהיר בשמו, למרות שלהם היה קל הרבה יותר לעשות כן.

טענת ב”כ חממי כאילו בפסק דין ורדי ואח’ נ’ מליבו וצמיתות נ’ חרושת חימר, נקבע שאין לחשב פיצוי לשטח דירה לפי מטרים – מהווה, גם כן הטעיה למי שאינו מתמצא באותו פסק דין. בפסק דין צמיתות, התובעים לא הגישו חוות דעת של שמאי לענין ירידת הערך אלא רק טענו בסיכומיהם שאת חישוב הפיצוי יש לבצע לפי היחס בין שטח הדירה למחירה , כב’ ביהמ”ש קבע כי אינו יכול לסמוך על ידו על כזה חישוב אך גם קבע במפורש שהוא לקח שיקול זה בחשבון, כשאמד את ירידת הערך. אולם בניגוד לאשר ארע בצמיתות – הביאו התובעים בתיק דנן – חוות דעת של שמאי מטעמם, אשר קבע על פי שיקוליו הוא את ירידת הערך –( מוצג ת/169′) חממי לא חלקו כלל על אותה חוות דעת ולא הציגו כל חוות דעת נגדית. לכן, ממצאי חוות דעת מנצבך לענין ירידת הערך לא הוכחשו כלל.

זאת ועוד, במקרה זה הגיש מנהל צד ג’ חברת אגבבה, שהינו הקבלן המבצע, תצהיר ובסעיף 22 בו הינו טוען שלפי ההסכם בינו לבין חממי התמורה שהקבלן המבצע קיבל עבור עבודתו היתה ביחס ישיר למספר המטרים הרבועים שבנה והוא קיבל 480$ ארה”ב למ”ר + מע”מ  מוצג כב’.

בניגוד למה שמנסים חממי להציג, ד”ר זלינגר ז”ל המומחה מטעם ביהמ”ש לא קבע כל עמדה בסוגיה מה שטח הדירות שהובטח לתובעים ואם הובטח להם שטח הכולל חלקים ברכוש המשותף או לא. הוא רק מדד את שטחי הדירות וקבע כי שטחן בפועל תואם את טענות התובעים. הוא גם ערך חישוב מה גודל הדירה במידה והיה זה שטח הכולל בתוכו גם שטחים נוספים משותפים.  את ההכרעה בשאלה מה הובטח לתובעים הוא השאיר כמובן בידי ביהמ”ש הנכבד וזה אמר את דברו.

חממי עצמם הודו כי לא הוצג לתובעים שמדובר בשטח הכולל חלק יחסי ברכוש משותף. זאת למרות שהנתבע עזרא חממי ניסה לטעון בכחש בעדותו הכוזבת כאילו כך נאמר בפרסומים (עמ’ 168 ו 169 לפרוטוקול מוצג ז’)- לתובעים לא נאמר דבר וחצי דבר בענין זה. מר חממי אף טען בסעיף 15 לתצהיר העדות הראשי שהגיש כי: “מספר מועט עד זניח של רוכשי דירות התענינו בשטח הדירות“…  טענה שנסתרה כאמור לחלוטין הן בעדויות התובעים והן בעצם ההתייחסות המיוחדת לשטח הדירה בפרסומים.

11.3 התשתית המשפטית בנושא שטח  דירה

פסקי הדין תומכים באופן חד משמעי ומחזקים את גישת בימ”ש קמא הנכבד. להלן על קצה המזלג פסקי הדין המרכזים:

ע.א. 6025/92 ורדי ואח’ נ’ מליבו וצמיתות נ’ חרושת חימר, פ”ד נ(1 )286  .נספח  39  נקבע שכאשר מצויין בחוזה “שטח ברוטו” הכוונה היא לשטח הדירה בלבד המתוחם בין קירות החוץ ללא שטחים שאינם מקורים ללא חלקי הרכוש המשותף.

ת.א.(חיפה) 934/85 ורדי ואח’ נ’ מליבו – כב’ הש’ טובה שטרסברג כהן. נספח 31  נפקות הפרוספקט – כאשר החוזה והמפרט אינם ברורים. שם אמנם צויין שהשטח הינו ברוטו ולכן התחשבה כב’ הש’ שטרסברג בקבלן והפחיתה את הפיצוי, במקרה שבפנינו לא היו “נסיבות מקילות” כאלה.

ת.א.(ת”א) 60017/96 פגיר ואח’ נ’ דלתא – נספח 40  כב’ הש’ שיצר. הסתמכות על הגדרת דירה בסעיף 52 לחוק המקרקעין הקובע שדירה ורכוש משותף הינם שני ענינים נפרדים,היא גם קבעה כי התקן לחישוב שטח דירות אינו מדבר כלל על שטח ברוטו אלא על שטח נומינלי.

ת.א. (חיפה)  42/75  מונבז ואח’ נ’ חב’ הלל מילשטיין בע”מ נספח 41-כב’ הש’ נתניהו.

ת.א. (ת”א) 17608/95 ראף ואח’ נ’ פנורמה ואח’ – כב’ הש’ א.טל. נספח 42

וע”א 439/97 ראף נ’ פנורמה כב’ הרכב הש’ גרוס נספח 43. נקבע שאף שהרוכש קנה את החנות לאחר הבניה  אין מקום לדרוש ממנו למדוד את שטחה והוא רשאי להסתמך על מה שהוצג בפניו כשטחה.

ע.א. 1781/90 דרוקר זכריה נ’ פרטוש ואח’  נספח 44– כב’ הש’ בך.

ראו נא גם חוק המקרקעין סעיף 52 הגדרת דירה והגדרת רכוש משותף – שני נושאים נפרדים.

 חוק הגנת הצרכן: נספח 45 סעיפים: 1 (נכס= מקרקעין) ; 2(א) (2) (איסור הטעיה במידה); 2(ג) (הטעיה בפרסום) ; 4(א)(1) (חובת גילוי לצרכן); 5(ב) (הזדמנות סבירה לעיין בחוזה); 31(א) (פיצויים); 32 ׁ(ביטול); 33 (פרסום פס”ד); 36(קוגנטיות החוק);

תשובות לערעורי חממי ובסט:

12)          טיח ממדי”ם.

החוק קובע שבממדי”ם אסור לעשות טיח בכלל או שעושים טיח “בגר” שהוא טיח דק מאוד. הסיבה לכך היא שבעת פיצוץ, הטיח מתפזר ופוגע במי שיושב בממ”ד. חממי ביצעו טיח רגיל בממ”ד ומשלא קיבלו אישור הג”א ביקשו להונות  את שלטונות הג”א, ביצעו טיח בגר בשש דירות מתוך 160 הדירות והביאו מהנדס הג”א אשר באופן תמוהה בדק דווקא רק את ששת הדירות הללו ונתן לחממי אישור הג”א לגבי כל 156 הדירות. לאחר שהתגלתה התרמית, בוטל טופס 4 לדירות ועד היום אין טופס 4. ראו נא מוצגים ת/ב/16 ו ח/א’ עד ח/ו’.

כמו כן היו כתבות חשיפה בעיתונות בנושא ראו נא ת/ב/13  ו ת/ב/14.

בעמ’ 8 לפסה”ד פסקה 3 קבע השופט הנכבד:”…ליקויים בממד”ים ובסגירתם אינם ענין של מה בכך,ונוכח חזרת העיריה מן ההיתר הראשון שניתן “לאחר בדיקה”  – עולים ספקות קשים בקשר לדרך בה הושג אותו היתר.”

נושא זה לא היה שנוי במחלוקת בסופו של דבר וב”כ אגבבה קבלן הביצוע, הודיע לביהמ”ש הנכבד כי קיבל עליו את ביצוע התיקון כמובן כפי שקבע ביהמ”ש הנכבד והמומחה מטעמו ראה נא החלטת כב’ הש’ טלגם מיום 31/10/01 סעיף 9 . וכן פסק הדין החלקי שניתן באותו יום נספחים ז4′. ואולם כמובן, כענין שבעובדה – עד היום לא תוקן דבר.

נושא המחלוקת בין חממי לצדדי ג’ אינו מעניינינו כל הצדדים אחראים כלפי התובעים במידה שווה. התובעים מבקשים שיפסק פיצוי במקום תיקון ושהפיצוי יוטל על חממי  ואגבבה.

ביהמ”ש הנכבד מתבקש לפסוק את הפיצוי המגיע אשר אותו קבע ד”ר זלינגר במקום תיקון בפועל בסך 2000 ₪ לכל דירה בתוספת מע”מ הצמדה וריבית  מיום 1/8/1998  לפי סעיף 2 לחוות דעת ד”ר זלינגר ז”ל.

13)          טיח חוץ של הבניינים–

 עיון בצילומים וצפיה בקלטת הוידאו מלמדים בעליל שמצב הטיח בבניינים שהינם בנינים חדשים והובטח שיהיו “מפוארים” הינו מחפיר ביותר חלפו שנים מועטות מאז הבניה והציפוי החיצוני של הבנינים נראה כמו של שכונת עוני מתפוררת. התובעים תיקנו את כתב תביעתם עוד בשלב מוקדם מאוד של הדיון וצרפו אליו חוות דעת משלימה הכוללת התייחסות לטיח חוץ מוצגים  ט’ ט’1  לתיק המוצגים, הנושא גם מופיע בקלטת הוידאו שהוגשה כראיה לביהמ”ש. ביהמ”ש קמא נעתר לבקשת התיקון, עמ’ 55 לפרוטוקול מיום 6/4/98  מוצג ז’. המומחה ד”ר זלינגר ז”ל התיחס לנושא הן בשאלות ההבהרה – שאלה 2, וכן ד”ר זלינגר ז”ל הגיש בענין זה לפי החלטת כב’ ביהמ”ש חוות דעת משלימה מוצגים ל/8 סעיף 3  ו ל/6 סעיף 10 א’ אשר בהן הוא קבע כי שטח המעטפת של כל בנין הוא 2260 מ”ר ואת זאת יש להכפיל ב 37 ש”ח עלות טיח חוץ למ”ר כפי שקבע ובפסק הדין קבע כב’ ביהמ”ש כי יש לשלם מחצית מכך פיצויים בגין הטיח. טענות חממי בענין זה הינן מטעות וחסרות אחיזה במציאות.

למעלה מן הנדרש יצויין כי בפסק הדין שניתן בענין ע.א.472/95 זלוצין ואח’ נ’ דיור לעולה בע”מ פ”ד נ’ (2) 858 . עמ’ 863 מצ”ב נספח 1, שם נקבע כי במידה ומומחה מטעם בית המשפט מוצא ליקויים נוספים שלא פורטו בכתב התביעה אזי על הקבלן לפצות את הדייר גם בגין ליקויים אלו.

14)          מעקה על גג הבנין

         בהודעת הערעור המתוקנת מודים הנתבעים כי ליקוי תכנוני זה “כלל לא היה שנוי במחלוקת” סעיף 48.

ביהמ”ש הנכבד קיבל את עמדת התביעה בענין זה בניגוד לדעת מומחה ביהמ”ש ופסק כי יש לבצע מעקה. וזאת לאחר שהוכח בראיות חד משמעיות שגג הבנין הנו גג רעפים הבנוי בשיפוע ובניגוד לתקן האוסר כליל ובאופן מפורש בנית גגות רעפים בבנינים גבוהים וללא מעקה אשר אנשי תחזוקה ועובדים אחרים, עלולים ליפול ממנו. ראו נא מוצג ת/ 801 תשריט הגג, ראו נא  סעיף  7.00.80 (א) לתקנות התו”ב (בקשה להיתר תנאיו ואגרותיו) נספח 37: “גגו של בנין גבוה או רב קומות יהיה שטוח או בעל שיפוע קל שאינו עולה על 10%”  ראו נא בקלטת הוידאו ,וחקירת מומחה ביהמ”ש דר’ זלינגר מוצג ז’ עמ’ 87 לפ. מיום 30/4/00. חממי אינם מכחישים זאת יותר – ראו נא סעיף 48 לערעורם , אך טוענים כי האדריכל הוא האחראי. התובעים טוענים כי האחריות היא על כל הנתבעים. קביעת המומחה ד”ר זלינגר ז”ל כאילו “אין מדובר בגג אלא באלמנט דקורטיבי” התבררה כשגויה בראיות הנ”ל.  טענות האדריכל בסט בדבר “קשיים פורמאליים” ו “פגמים אסתטיים” שהתיקון עלול ליצור הינה בלתי ראויה בלשון המעטה. ביהמ”ש הנכבד מתבקש להשאיר על כנה את קביעת בימ”ש קמא ולחייב את חממי ובסט במקום תיקון – לשלם לתובעים את עלות תיקון הגג בסך 58,050  ₪ לכל בנין – 6 בנינים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת של ד”ר בן עזרא אשר אומצה ע”י מומחה ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל בעמ’ 87 לפרוטוקול בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חווה”ד 1/6/1996. מוצגים ת/ד/1 עד ת/ד/6′.

15)           בליטות בחדרים. –

מומחה ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל קיבל את טענות התובעים וממצאיהם העובדתיים בענין זה.

מדובר במטרד חריף ביותר לתובעים שבין היתר אינו מאפשר להם לעשות שימוש ראוי בחדרים כולל ריהוט, כמו כן בסלון של התובעים עובר צינור ביוב הגורם למטרד של רעש ולפעמים גם ריחות בכל פעם שמישהו בקומה העליונה משתמש באסלה. ראו נא בתצהירי התובעים מוצגים ד’.

התובעים תיקנו את כתב תביעתם עוד בשלב מוקדם מאוד של הדיון. ראו נא בקשה לצירוף חוות דעת משלימה מוצגים  ט’ ט’1  לתיק המוצגים . ביהמ”ש קמא נעתר לבקשת התיקון, עמ’ 55 לפרוטוקול מיום 6/4/98  מוצג ז’ .  התובעים אף הגישו חוות דעת של שמאי  מר מנצבך ת/169 אשר אמד את ירידת הערך של הדירות בגין הבליטות בסכום של 650.- $ ארה”ב לכל בליטה, חוות דעת שלא נסתרה.  בשאלות ההבהרה אומר דר’ זלינגר :”ההבדלים בין התוכניות לבין מה שנבנה בפועל הם משמעותיים ובהדרכה יסודית יותר היה ניתן למנוע אותם” ובחקירה הנגדית עמ’ 88: “אני מאשר שבכל מקום שבו נאמר שיש בליטה אכן יש בליטה אף כי לא מדדתי אותה” – ובכך הוא מאשר את האמור בחוות דעתו של בן עזרא.

בפסק הדין קבע ביהמ”ש הנכבד כי יש לשלם פיצויים בגין בליטות בחדרים או לתקן בליטות שניתנות לתיקון. הטענה כאילו “חל בלבול” וענין הבליטות קשור רק לענין הרטיבות – חסרת אחיזה כלשהי במציאות. ד”ר בן עזרא הכין חוות דעת המפרטת בדיוק היכן נמצאת כל בליטה וכב’ ביהמ”ש מתבקש לפסוק כי במקום תיקון שלא בוצע מעולם ישולם פיצוי של 650.- $ על כל בליטה כאמור בחוות הדעת של אבן פינה אשר הוכנה לאחר פסק הדין והועברה לאישור המומחה מטעם ביהמ”ש מצ”ב  מוצג יט’.

16)          קלטת הוידאו. ת/700

הקלטת, המציגה את עיקר ליקויי הבניה, הוכנה וצולמה על ידי נציג הדיירים מר אלברט אוחיון אשר הצהיר על כך בתצהיר שהגיש לביהמ”ש ראו נא תצהיר אוחיון עמוד 8 (בין תצהירי התובעים) מוצג ד’.

הקלטת הוגשה כראיה לתיק ביהמ”ש וסומנה ככזו והתובעים הגישו בקשה לביהמ”ש לצפות בקלטת במהלך הדיון. ראו נא מוצג  יא’ , לתיק המוצגים. ביהמ”ש הנכבד החליט בפתח הדיון, כדי לייעל את הדיון בענין זה שהוא יצפה בקלטת בביתו בנוחות ובמועד הנוח לו, והנתבעים הסכימו לכך. ב”כ הנתבעים לא טענו דבר כנגד הקלטת, בהזדמנות הראשונה ולכן נחשבים כמי שהסכימו להגשתה. טענות הנתבעים בענין זה משוללות יסוד. והראיה היא שביהמ”ש הנכבד הסתמך על הקלטת בפסק הדין.

17)               ציוד כיבוי אש. – הוכח שלא נמצא ציוד כיבוי אש בעת מסירת הדירות. מומחה ביהמ”ש קבע את העלות בשאלות ההבהרה. התובעים כולם הצהירו שלא היה ציוד כיבוי אש בעת שקיבלו את הדירות.  נטל ההוכחה האם נמסר הציוד או לא הינו על חממי כי בידם היה להציג קבלות ותעודות משלוח או טופס של מסירת הרכוש המשותף והם בחרו שלא לעשות כן למרות שניתנה להם הזדמנות לעשות זאת עמ’ 162 שורה 17 חקירת חממי. ראה גם חקירה נגדית ד”ר זלינגר ז”ל  מוצג ז’ עמ’ 98 ש’ 21.

18)             חלון המטבח. – חלון המטבח נבנה שלא בהתאם לחוק ולתקן באופן המסכן את בטיחות הדיירים וכן גורם למטרד ומפגע בשל פגיעה באוורור המטבח. חממי מסכימים עם עובדה זו אך טענתם ש”הדיירים ביקשו זאת” הוכחה כלא אמת ומטעה.  מתבקש לפסוק כי החלון יוזז ממקומו.  החוק קובע כי גובה משקוף עליון בחלון מטבח לא יפחת מ 2 מטר. ראו  נא – ע.א. (חיפה) 25-38/90  אברהם אלברט ואח’ נ’ שו”פ ואח’ – כב’ הש’ מרגלית(+ רע”א). נספחים35   34.

כב’ ביהמ”ש קבע כי יש לבצע תיקון וביהמ”ש הנכבד של ערעור מתבקש לקבוע פיצוי בסך 1200₪ +מע”מ + הצמדה וריבית מיום 1/8/1998, לכל דייר כאמור בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ”ש.

19)              טענת חממי ל”אי ביקור באתר“. – כב’ ביהמ”ש קמא צדק בסירובו לבקר באתר. מומחה ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל בדק את הדירות והבתים והנו משמש בתוקף מומחיותו גם כעיניו וכידיו של ביהמ”ש הנכבד. ביהמ”ש הנכבד אינו מומחה לענייני הנדסה. בקשתם של המשיבים לבקר באתר לא נועדה אלא לצורך קבלת הזדמנות לתעתע בבית המשפט הנכבד ולזרות חול בעיניו, ו”לייצר זירת התגוששות נוספת”, שופט שאינו מומחה הנדסי והמביט בריצוף, לדוגמא, עלול לקבל רושם מוטעה כאילו הריצוף תקין. עם כל הכבוד והיקר לביהמ”ש הנכבד תקינותו של ריצוף הנה עניין למומחיות ולנסיון רב שנים.  מי שאינו מומחה ומי שאינו גר בדירה זמן מספיק המאפשר לו לחוות את פגעי הריצוף הבלתי תקין ונזקיו, עלול להיות מולך שולל ממראה עיניים חטוף, גם אם הוא שופט נכבד ומנוסה. קלטת הוידאו שהגישו התובעים לא התיימרה ולא הייתה יכולה להציג את כל הליקויים אלא רק חלק קטן מהליקויים הבולטים אשר עין המצלמה יכולה לקלוט בקלות יחסית, לגבי הנושאים האחרונים מונה מומחה הנדסי מוסכם מטעם ביהמ”ש אשר התובעים אמנם חולקים על קביעות ומסקנות רבות שלו ובכל נקודה בה הם חלקו הם הביאו ראיות בולטות, כדי להפריך את מסקנות המומחה או שחקרו אותו על כך ואכן ביהמ”ש הנכבד קיבל את רוב טיעוני התובעים בענין זה. לעומת זאת חממי לא הואילו להביא ראיה וחצי ראיה הסותרת את קביעות המומחה אלא הסתפקו ונתלו בטענה הסתמית כי, “רצונם שביהמ”ש הנכבד יבקר בדירות…” שכאמור מאחוריה מסתתר אך הרצון לזרות חול בעיניים.

20)              עדויות התובעים. – התובעים הגישו תצהירים מטעם כל 125 התובעים.  מוצגים ד’. זאת מאחר וב”כ חממי עמדו על כך שכל דייר יגיש תצהיר. במהלך ההוכחות הודיע ב”כ הנתבעים – חממי, לביהמ”ש הנכבד כי הוא מסכים לוותר על חקירת יתר התובעים:”עו”ד איבצן: “אני מוכן להסתפק בעדות העד הזה שמשקף את כל הדיירים ולא אחקור דיירים אחרים בכפוף להסכמת חברי” ( מוצג ז’ עמ’ 109 לפרוטוקול). לאחר חקירת עדי התביעה הצהיר ב”כ הנתבעים עו”ד איבצן לפרוטוקול עמ’ 159 שורה 19:”עו”ד איבצן: לצורך ייעול הדיון ובהתאם להמלצת בית המשפט סיימתי את חקירת עדי התביעה“.  ב”כ חממי אף העביר לח”מ רשימות של התובעים שאותם ביקשו התובעים לחקור ואותם בחרו בקפידה על פי צרכיהם, כך לדוגמא הם בחרו לזמן את התובעת גב’ נימני למרות ואולי בגלל שהם יצרו עמה קשר בהיותה גם אמו של איש המכירות שלהם ולימדו אותה לדקלם דברי בלע כנגד התביעה והח”מ למרות שהנה עדת תביעה. עניין חמור כשלעצמו אשר ביהמ”ש הנכבד שם לו לב ומיהר לסלקה מעל לדוכן העדים. (עמ’ 15 לפ. מיום13/6/00 מוצג ז’ ), מדובר במקרה ברור של הדחת עדים ושיבוש בפועל של ההליך המשפטי. ראו נא עדות חממי בעמ’ 166 לפרוטוקול מוצג ז’ שורות 21 עד 23:”אילן נימני היה המפיץ שלנו, בנה של הדיירת שהעידה כאן אתמול. אריק ( הכוונה ל”אריק נמני” – הערה שלי י.ש. גולן) מתעסק בפרסומים. יכול להיות שאילן הוא עיתונאי. אריק עובד אצלי בשיווק. אילן לא עבד אצלי.”

כל הכתבות בעיתונות והפרסומות המצורפות לתיק המוצגים, מוצגים ת/א /5  עד ת/א//15 אשר מפארים את הפרוייקט פורסמו בעיתון “השבוע” השייך לאילן נמני בנה של גב’ עליזה נמני הנ”ל.

21)              משטחים אופקיים בחדר המדרגות – כב’ ביהמ”ש קיבל את טענות התובעים בעניין זה וכן את קביעתו העובדתית של המומחה מטעמו , אך בחר לאמץ, בנוגע לאומדן ירידת הערך את חוות דעת מומחה התביעה הואיל והמומחה ד”ר זלינגר ז”ל קבע פיצוי בסכום מגוכח ובלתי מתקבל על הדעת והואיל וד”ר זלינגר ז”ל אינו שמאי ועל פי חוק אינו רשאי לקבוע דבר בנושאי שמאות. מה גם שכאשר נשאל ד”ר זלינגר ז”ל בשאלות ההבהרה מה עלות תיקון המפגע הוא ענה:

“עלות התיקון הינה כמו זו שמופיעה בחוות דעת ד”ר בן עזרא“.

השמאי מר משה מנצבך שהגיש חוות דעת לענין ירידת ערך הדירות בגין המשטחים האופקיים קבע סך של 700$ ארה”ב לכל דירה. מוצג ת/169.  חממי, אינם חולקים יותר על העובדה כי מדובר בליקוי אך הם טוענים שהאחריות היא על האדריכל.

22)              רוחב פרוזדור בדירות  – כב’ ביהמ”ש קיבל את טענות התובעים בענין זה וכן את קביעתו של המומחה מטעמו. הפרוזדור הצר מהווה מפגע תפקודי קשה כפי שהוסבר בראיות ובתצהירים ואין מדובר ב”זוטות שבזוטות” כטענת הנתבעים. המומחה ד”ר זלינגר ז”ל הסביר את פגיעתו הרעה של הפרוזדור הצר בתשובתו לשאלה 3 ג’ לשאלות ההבהרה של עו”ד קולבסון. מוצג ל/3.1  ומוצג ל/4:”הרחבת הפרוזדור מגדילה את הבטיחות ואת הנוחות. מומחים לדבר שקלו את מכלול הגורמים והגיעו למסקנה מסויימת ביחס לרוחב הנדרש. מדוע סבורה עו”ד קולבסון שהיא מיטיבה לדעת מהמחוקק מה הרוחב המינימלי הנכון של פרוזדור?”.

המערערים 1 –  2 אינם חולקים יותר על העובדה כי מדובר בליקוי אך הם טוענים שהאחריות היא על האדריכל. טענת האדריכל כי “יש לחלק את הפרוזדור לשני חלקים…” נדחתה ע”י מומחה ביהמ”ש וכל הערכאות שדנו בטענות מסוג זה. ראה נא ע.א. (חי)  86/86  אחד העם שפירא בע”מ נ’ לשם ואח’, כב’ הש’ סלוצקי נספח27  וכן ת.א. 1373/88 ארז איתן נ’ דניה סיבוס כב’ הש’ סלוצקי נספח36 ): נקבע שהמדידה של רוחב מסדרונות מדרגות , משטחים אופקיים וכיו”ב, תמיד תיעשה לאחר הטיח ולא בין הבלוקים. כן נקבע כי לא ניתן לחלק את ארכו של מסדרון ל שניים לצורך עמידה בתקן לגבי רוחבו.

23)          מדרגות טרפזיות במהלך המדרגות התחתון

ביהמ”ש הנכבד קמא, קיבל את עמדת מומחה ביהמ”ש וקבע כי יש לתקן את מהלך המדרגות התחתון. הנתבעים ביצעו מדרגות טרפזיות שהשלח שלהן (רוחבן) קצר מהקבוע בתקן ולכן מהווה סכנת מעידה לעולים במדרגות. למרבה הצער למרות קביעת ביהמ”ש הנכבד , הנתבעים לא מיהרו לבצע את התיקון, וגב’ חנה אבוטבול ז”ל אשת התובע דוד אבוטבול, מעדה במדרגות אלו ממש נפצעה ונפטרה כתוצאה מהפציעה.  נקבע בפסק הדין שאם המהלך לא יתוקן , בית המשפט יקבע את סכום הפיצוי שיש לשלמו. ביהמ”ש הנכבד מתבקש לקבוע כי על הנתבעים לשלם סכום של 13,500 $ ארה”ב + מע”מ לכל בנין (6 בנינים).  מומחה התביעה ד”ר בן עזרא קבע כי עלות התיקון הינה 65,540 ₪ במחירי יום  1/6/1996. מוצגים ת/ד/1 עד ת/ד/6′  לעומתו ד”ר זלינגר ז”ל קבע כי עלות התיקון היא 29,000 ₪ , אולם בחקירתו הנגדית הודה שטעה עמ’ 99 ש’ 27, מוצג ז’ בכך ששכח להוסיף עלות של מדרגות זמניות. הסכום אותו קבע ד”ר זלניגר ז”ל אינו יכול להספיק ואינו תואם את המציאות, שכן, ישנה חוות דעת שאותה הזמינו חממי עצמם  ואשר אמדה את עלות תיקון המדרגות בסך של 35,000 ₪ משנת 1995 , סכום אשר פחות או יותר זהה לסכום שקבע ד”ר בן עזרא ( לאחר תוספת מע”מ הצמדה ריבית וביצוע עצמי) ראו נא מוצג ת/804. כמו כן ישנה הצעת מחיר של קבלן שיפוצים שהגישו התובעים לתיקון ליקוי זה מוצג ת/ 620, שהסתכמה בסך של 13,500 $ ארה”ב + מע”מ. ואשר אותה מתבקש ביהמ”ש הנכבד לאמץ. ולקבוע שישולמו הסך הנ”ל ל 6 בנינים.  משום כך ביהמ”ש הנכבד עצמו קבע כי במידה ולא יתוקן ליקוי זה יהיה צורך שביהמ”ש הנכבד יקבע את עלות התיקון וכב’ הש’ טלגם לא אימץ את קביעת מומחה ביהמ”ש ד”ר זלינגר משום שהיתה נמוכה ממה שמומחה מטעם הנתבעים עצמם העריך. יצויין כי ליקוי מהותי זה לא תוקן עד היום ע”י חממי למרות שהם אינם מכחישים אותו ולמרות שהוא מצוי מחוץ לדירות התובעים.

24)             חוות דעת התובעים  – צורפו לכתב התביעה והוגשו ע”י התובעים לתיק ביהמ”ש על פי החלטתו כראיות במהלך ניהול התיק ואף סומנו לפי החלטת ביהמ”ש הנכבד בישיבה מיום 30/1/97 עמ’  3 (פסקה אחרונה מוצג ז’). ולכן היו והנן חלק מחומר הראיות ראה נא מוצג ג’ לתיק המוצגים מיום 27/2/97. מומחה מטעם ביהמ”ש ד”ר זלינגר ז”ל אף נחקר על תוכנן והנתבעים לא העלו כל התנגדות לחקירתו ולכן הינם נחשבים כמסכימים להגשתן גם אם לא היו מוגשות כראיה באופן פורמאלי. טענות הנתבעים בענין זה חסרות כל יסוד.

25)          תוספת המע”מ

המדובר בטענה של חממי המצוצה מהאצבע. בחוות דעתו עצמה מוצג ל’ ,עמ’ 1  סעיף 2 קבע ד”ר זלינגר שלכל סכומי הפיצוי יווסף מע”מ: “המחירים שלהלן נכונים לחודש 8/98 , ואינם כוללים מע”מ“.  וכב’ הש’ טלגם אימץ את חוות הדעת הזו. כך נקבע גם בפסק הדין ובפסיקתא ואין כל מקום לסטות מכך.  כב’ הש’ טלגם שב על קביעה זו בהחלטות הנוספות שנתן מוצג ז’2 :”אין לחייב תובעים בהגשת חשבונית מס. התביעות הן אישיות“. וכן מוצג ז4′ סעיף 14.

כאשר התובעים יצטרכו לשכור את שירותיהם של קבלני שיפוצים, יהיה עליהם לשלם מע”מ ולכן יש לשלם להם פיצוי עבור כך . כך קבעו הן מומחה ביהמ”ש והן ביהמ”ש, הבורר הנכבד שמונה בתיק דחה טענה זו וכך גם ראש ההוצאה לפועל.

26)            הערבות הבנקאית.

           ביהמ”ש הנכבד קבע כי על חממי לשלם לתובעים את ההפרש בין העלות בפועל של מימון הערבות הבנקאית, שחממי שילמו לבין המחיר המופרז אשר גבו מהתובעים, וביהמ”ש הנכבד מתבקש להשאיר קביעה זו על כנה.  על חממי היה להגיש ראיות מה היתה העלות בפועל של הערבות הבנקאית והם לא עשו כן עד היום. לכן מתבקש ביהמ”ש הנכבד להורות על השבת הערבות ששולמה במלואה.  על פי הפירוט במוצג  ד'(ג’)  לתיק המוצגים (מדובר בטבלה הנספחת לתצהירי העדות הראשית ובה בין היתר מפורטים סכומי הערבות הבנקאית שנגבו מהתובעים.

ג. תשובה לערעור האדריכל בסט (נושאים שנוספים לערעור חממי)

27)              אחריות– מר בסט הינו אדריכל הפרוייקט אחראי ישירות כלפי התובעים מכוח דיני נזיקין ומכוח דיני חוזים (חוזה לטובת צד ג’) כך נקבע בפסקי דין רבים שאין טעם לחזור עליהם וטענות האדריכל בעניין זה לא ראוי בכלל שיושמעו. אחריות הנתבעים 1 2 3 . כלפי התובעים , לכשלים תכנונים הנה מלאה של כל אחד מהנתבעים ביחד ולחוד.

28)            ליקויי בניה רוחב פרוזדור מול מעלית.טענות הנתבעים בענין זה נדחו ע”י מומחה ביהמ”ש ונקבע תשלום פיצוי.  הטענה כאילו התכנון נעשה כנדרש הינה בלתי נכונה בעליל. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו ע”י ב”כ האדריכל בסט בעמ’ 3 סעיף 2 משיב ד”ר זלינגר ז”ל:” זו סטיה של 4% והיא אינה שולית על פי שום קנה מידה. אפילו לגבי מידות רגילות בתוכניות. הסטיה המותרת על פי חוק המכר היא 2% בלבד. אבל כאן המצב יותר חמור משום שאנו מדברים על מינימום מוכתב, שמתחתיו אסורה למעשה שום סטיה. כאשר יש גבול מוכתב, יש רק שני מצבים אפשריים: “עובר” או “לא עובר“.לשאלה מה הנזק שנגרם כתוצאה מהמחדל עונה ד”ר זלינגר ז”ל בסעיף קטן י’: “פחות בטיחות , פחות נוחיות, ופרוזדור שהוא צר ממה שהמומחים חושבים שהוא המינימום הנדרש“.בחקירתו הנגדית בעמ’ 96 שורה 18 לפרוטוקול, עונה ד”ר זלינגר ז”ל:”פרוזדור צר וארוך – יוצר תחושת מחנק הרגשה לא טובה וצפיפות“.

 

לאור האמור לעיל מן הדין ומן הצדק לקבל את הערעור התובעים ולדחות את ערעורי הצדדים שכנגד ולחייבם  בהוצאות ושכ”ט עו”ד בשתי הערכאות.

 

                                                                                                            _________________

י. ש. גולן ,  עו”ד

ב”כ המערערים ומערערים שכנגד

  סיכומי טענות עליון תביעות ליקויי בניה .doc