סמכויות הבורר בהליך הבוררות

 

אלא אם הסכימו הצדדים אחרת בהסכם הבוררות , אין חובה על הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי (חוקי מדינת ישראל)  וסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט, אולם חובה על הבורר לנמק את פסק הבורר אלא אם נקבע בהסכם הבוררות שהבורר לא חייב לנמק את פסקו.

 

סמכויות הבורר בבוררות נקבעות על פי הסכם הבוררות ובמידה ולא הוסדרו סמכויות הבורר אזי סמכויותיו נקבעות לפי ההסכם האחיד הקבוע בתוספת לחוק הבוררות. מכך יוצא שאם הצדדים לא קבעו אחרת,  רשאי הבורר לתת כל צו והוראה שבית המשפט מוסמך לתת לבעל דין בתיק בנדון בפניו ובכלל זה לתת צוי ביניים, צו להשיב לשאלונים, המצאת מסמכים וגילוים הבורר רשאי גם לזמן עדים למתן עדות בפניו או להמציא מסמכים. ולעשות כל דבר הדרוש לניהול הבוררות. עם זאת קיימת מחלוקת בשאלה מיהו הגורם המוסמך לתת צו עיקול וצווי מניעה מסוגים שונים בהליך הבוררות וזאת בעיקר בשל טעמים פרקטיים של העדר יכולת אכיפה, לכן עדיף במקרים כאלה לפנות לבית המשפט המוסמך .

 

הנושאים הראויים להידון בבוררות

סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי ישנם עניינים שעל אף הסכמת הצדדים לא יהיה תוקף להסכם בוררות לגביהם, ופסק שיינתן בעניין כזה, ייתכן ויהיה ניתן לביטול.כמו למשל: ענינים לא חוקיים, חוזה לא חוקי, זכויות עובד במקרים מסויימים , שכירות מוגנת, כשמדובר עניינים הנוגעים לפגיעה בזכויות צדדים שלישיים, ועניינים הקשורים במעמד אישי כגון אזרחות או אבהות.

 

מה קורה במידה ובעל דין אינו משתף פעולה בבוררות ואינו מתייצב לדיון?

 

בעל דין שהוזמן כדין לישיבה ולא התייצב, רשאי הבורר לדון בסכסוך בהיעדרו ובמקרים מסוימים רשאי הבורר לתת פסק בוררות בהיעדר צד לדיון.

 

הוצאות הבוררות ושכר הבורר

 על הצדדים חלה חובת תשלום שכר הבורר בהתאם למוסכם ביניהם . במידה ולא הוסכם , הוצאות הבוררות מתחלקות שווה בשווה בין הצדדים ובדרך כלל מטיל הבורר את תשלום ההוצאות על הצד המפסיד בבוררות. הבורר רשאי להתנות  את מתן פסק הבורר לידי הצדדים , בתשלום שכר הטרחה המגיע לבורר.

 

ההבדלים בין בורר לבין מגשר בהליכי גישור

בהליך הבוררות, מפקידים הצדדים את הסמכות להכריע במחלוקת בידי הבורר, כאשר הכרעתו מחייבת אותם גם אם אינם מסכימים לתוצאות פסק הבורר. לעומת זאת הגישור מיועד מלכתחילה להביא את הצדדים שהסכימו להליך הגישור , להסכמה. אין בכוחו של המגשר לכפות הסדר על הצדדים.