חוק איסור לשון הרע,  עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו.

החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ויתכן ויהתגבש לכדי עבירה פלילית.

בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל פיצויים כספיים וסעדים הן לפי חוק איסור לשון הרע והן לפי פקודת הנזיקין, ובהתקיים העבירה הפלילית יכול ויוטל עונש של עד שנת מאסר. דינים אלה עורכים איזון בין חופש הביטוי וחופש העיתונות , לבין הזכות לכבוד ולשם טוב .

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מק

ום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. לשם הגדרת לשון הרע, אין חשיבות אם מדובר בעובדה או בדעה, להבחנה יש חשיבות בנוגע להגנות.

פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי – מוגן. כלומר, דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי עשויים להיות לשון הרע, אולם פרסומם יהיה מותר. בפרסום לשון הרע יש להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה. טענת עובדה, שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי, תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של המפרסם.

חוק איסור לשון הרע מגן על שמו הטוב של האדם, שנגזר מכבוד האדם ומזכותו לקניין, שני אלה הן זכויות יסוד, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. החוק מגן גם על הפרטיות, זאת משום שפרסום משפיל הנוגע לחיים הפרטיים הוא פרסום שבדרך כלל אין בו עניין ציבורי

.

 לסיכום

לשון הרע – אמירה הפוגעת בכבוד או בשם הטוב של אדם, קבוצת בני אדם או ארגון. לשון הרע שאינה אמת נחשבת במדינות רבות לעבירה פלילית ולעוולה אזרחית, ויש האוסרים גם לשון הרע גם אם הדברים שנאמרו הם אמת.